english עברית
   
TEXT_SIZE

- טבע תרפיה – לשלב את הטבע בטיפול
ד"ר רונן ברגר
ברגר, ר (2014). טבע תרפיה – לשלב את הטבע בטיפול. בתוך ברגר (עורך). האמנות – לב התרפיה. קריית ביאליק. הוצאת אח.
 
תקציר: 
מאמר זה מציג את שיטת הטבע תרפיה, שיטת טיפול יצירתית המתקיימת בטבע ומתייחסת אליו כשותף בתהליך. המאמר מציג את מושגי היסוד המרכזיים של השיטה ומדגים את יישומיה האפשריים באוכלוסיות שונות במערכים שונים. המאמר יראה כיצד שילוב הטבע יכול להרחיב, להעמיק ולקדם את התהליך הטיפולי ואת ההשלכות שיש לשילוב השיטה על הקשר הטיפולי, עמדת המטפל והאתיקה. הטבע תרפיה הוא שיטה אוטונומית ועצמאית אך ניתנת האפשרות להתייחס לשיטה כמודל בדרמה תרפיה ושילוב אמנויות המרחיב אותם לעבודה מחוץ לחדר - בטבע.  

מבוא – ממסע אישי ליצירת מודל טיפולי:
מאז שאני זוכר את עצמי הטבע היווה עבורי מרחב בטוח ומיטיב להוויה, נוכחות וביטוי. כבר כילד עם קשיי למידה בבית הספר היסודי נהגתי לשוטט בפרדסים שמאחורי הבית בלוויית שני כלבי הזאב שלנו ולחוש ביטחון ושלווה. שם יכולתי לטפס על עצים, לשחק בבוץ, לצעוק ולרוץ בלי שאיש יגיד לי שמה שאני עושה לא טוב, אסור או לא יפה. יכולתי להיות מי ומה שאני, לתת מקום לגוף ולנפש מבלי לחשוש מביקורת. כשהייתי כועס, עצוב או עצבני הייתי יוצא לטבע ומוצא בו מרגוע. אני זוכר, שמאוחר יותר, בגיל ההתבגרות יצאתי למסעות במדבר, לבדי או בלוויית חבר בהם יכולתי לשאול את עצמי ואת הטבע שאלות זהות מורכבות– מי אני ומה אני רוצה להיות ובאיזה דרך וכיוון לבחור? לאחר שירותי הצבאי עברתי לצפון ולמדתי בתל-חי מדעי הסביבה. בתקופה זו הדרכתי טיולים בבית ספר שדה חרמון וראיתי את ההנאה ותהליכי החיבור לכוחות שילדים, משפחות ומבוגרים מפיקים מעצם השהות והפעילות בטבע. ראיתי כיצד הטבע עוזר בעצם הנוכחות והמשחק בו. לאחר שסיימתי את התואר הראשון עסקתי במחקר על האקולוגיה וההתנהגות של זאבי רמת הגולן, מחקר שחיפש דרכים לשמור ולהגן על הזאבים מפני בוקרים שניסו להרעיל אותם מכיוון שהם נהגו לטרוף את עגלי הבקר. שנתיים אלו היו משמעותיות מאד עבורי. ההיכרות האינטימית עם הזאבים וההתוודעות לאורח חייהם המיוחד, השהות האינטנסיבית והפרטית שלי בטבע הפראי והמרוחק, ההתוודעות האינטימית למקומות בטבע ולחוויה לצד העדות החוזרת ונשנית לתהליכי לידה ומוות שמתקיימים בטבע כל הזמן ובמחזוריות עזרו לי להתפתח ולהתבגר. בתקופה זו הרגשתי תחושת ייעוד וערך חזקים מאד וחלקים שונים מהאישיות שלי, ביקשו את מקומם וקיבלו אותו, אל מול הירח, הזאבים והמרחבים בטבע. תקופה זו הסתימה במשבר שנבע מהמפגש באובדן גדול, תחושת הכישלון והאשמה שחוויתי בעקבות הרעלה גדולה שהתקיימה ביולי 1998. ההרעלה בוצעה על ידי בוקר בצפון רמת הגולן שביקש לחסל להקת זאבים שטרפה בעדר הבקר שלו. בהרעלה זו נהרגו עשרות נשרים ועופות דורסים רבים אחרים, תנים, חזירי בר ועוד חיות בר רבות אחרות. לא נמצא זאב מת! איני יודע אם היה זה כאב הלב או ההיגיון והחשיבה הרציונאלית שביקשו להרחיק אותי מהזאבים ומהכאב שהמפגש זימן בנופי הגולן, שהובילו אותי לפרוש מהמחקר ומתחום האקולוגיה ולהעמיק את לימודי התנועה והמחול שעסקתי בהם עוד קודם לכן. החלטתי להתמסר ללימודי דרמה תרפיה. במשך שלוש שנים גיליתי ולמדתי על האופן שבו המשחק, הדרמה והתנועה יכולים לאפשר לי לספר את הסיפור שלי, ללא מילים, וללא חשש משיפוט וביקורת. למדתי כיצד הקבוצה והטקס יכולים לרפא את כאבי, לאפשר לי להיפרד מהם ואף לקחת מהם משהו מיטיב, להמשך חיי. לאחר הלימודים התחלתי לעבוד כדרמה תרפיסט עם ילדים במסגרות חינוך מיוחד. עבדתי עם יוסי, ילד מתבגר עם קווים אוטיסטיים שלא רצה להיכנס לחדר ולעבוד בכיתה. הוא היה המורה הראשון שלי לטבע תרפיה. דרך עבודתנו המשותפת למדתי לא רק כי ניתן לקיים עבודה טיפולית בטבע אלא שניתן להיעזר בטבע לקידום ולתמיכה בתהליך. זאת, כי בטבע מתרחשים תהליכים שאינם מתקיימים בחדר בכלל או שמתקיימים בו בדרך אחרת. הבנתי גם שחוקי ודרכי העבודה הטיפולית בטבע שונים מאלו שבחדר. כך עלו גם שאלות אתיות ייחודיות, אשר מטפל העובד בחדר אינו פוגש. כך למשל תהיתי מה המשמעות של לעבוד במרחב פתוח וחסר גבולות, במרחב שאינו בבעלות שלי ו/או של המטופל; מה קורה אם באמצע טיפול יורד גשם או לחילופין כשעבודת היצירה שעשינו במפגש נשטפת בגשם שירד במהלך שבוע עד כדי כך שלא רק צורתה משתנה אלא אף נמחקת. למשל, יצירה מחמר שהופכת אחרי גשם לאדמה ונעלמת. מהי המשמעות האתית והאקולוגית של שימוש בחומרים מהטבע לטובת תהליכי יצירה בטיפול ושל מי התוצר – של המטופל או של הטבע?

בחיפוש אחר התשובות לשאלות אלו ולשאלות נוספות, ולאחר שלא מצאתי לרובן תשובות בספרות הטיפולית של הדרמה תרפיה, הטיפול באומנויות ושל הספרות הטיפולית בכלל התחיל מסעי ליצירת הטבע תרפיה. מסע זה שהחל ב 2002 ונמשך עד היום, התרכז בעבודת דוקטורט שסיפקה לי מסגרת ועוגן אקדמיים לתהליך בו הומשגה ופותחה השיטה הכוללת מטה-תיאוריה, מושגי יסוד, שיטות ומודלים להתערבות וקוד אתי ייחודיים. תהליך המחקר, ההמשגה והפיתוח של הטבע תרפיה שילב בין עבודת שדה – טיפול פרטני וקבוצתי שעשיתי בעצמי ושעשו אנשי מקצוע שלימדתי והדרכתי, מחקר מעוגן בשדה, ניתוח והמשגת עקרונות היסוד של השיטה, כתיבה ופרסומים. במהלך השנים פיתחתי וקיימתי תכניות הכשרה וקורסים שנלמדו במוסדות אקדמיים ותוכניות טיפוליות שפעלו במגוון גופים לרבות משרד החינוך. הצגתי את השיטה בכנסים רבים ויזמתי כנסים ייעודיים בארץ ובחו"ל. כתבתי ופרסמתי מאמרים רבים ושני ספרים, אחד מהם (שנכתב יחד עם פרופ' להד) מתבסס על התוכנית רחבת ההיקף "מקום בטוח" שהופעלה לאחר מלחמת לבנון השנייה עם יותר מ 10,000 ילדים בגנים ובבתי הספר בצפון המדינה, וכן ספר שכולל את תכנית הפרוטוקול הראשונה בעולם לטיפול בילדים שחוו משבר וטראומה בשיטת הטבע תרפיה.

במאמר זה אציג את שיטת הטבע תרפיה, מהלכה למעשה. אתמקד בהצגת מושגי היסוד המרכזיים שלה ואנסה להדגים כיצד היא מאפשרת להיעזר בטבע לקידום תהליכי התפתחות, החלמה ושינוי בעבודה עם אוכלוסיות שונות ובמערכים מגוונים. מתוך כבוד למגבלת מספר העמודים של המאמר לא אציג כאן את שיטות ההתערבות והמודלים היישומיים הייחודיים שפותחו בשיטה, עליהם ניתן לקרוא בפרוט בספרים ובמאמרים שפורסמו במהלך השנים.

בחזרה לטבע:
למרות שייתכן כי הרעיון של קיום עבודה טיפולית בטבע עשוי להראות חדשני, יומרני או אפילו לא מקצועי או לא אתי; בדיקה לעומק תגלה כי תהליכי ריפוי וטרנספורמציה התקיימו כבר בתקופה העתיקה כאשר אנשים חיו בקהילות ושבטים בטבע. בזמנים ההם, לפני פרויד וטרום המהפכה המדעית, האינדיבידואליזם והקפיטליזם, שימש הטקס כמסגרת לתהליכי ריפוי, טרנספורמציה והתפתחות כשעזר לאנשים להחלים ממחלות ומכאובים, להתמודד עם אי הודאות שבחיים ולעבור ממצב חברתי אחד למשנהו. טקסים אלו כללו אלמנטים פיזיים ורוחניים מהטבע אשר השתלבו בתוך המסגרת הרחבה יותר של הרפואה המסורתית והערכים החברתיים-דתיים והאקולוגים של השבט. חלק נכבד מהטקסים התקיים בטבע וחלק אחר, כמו למשל טקסים שבאו לתמוך בתהליך לידת תינוק התקיימו בתוך האוהל או בבית. ברוב הטקסים הייתה התייחסות ברורה למרכיבים פיזיים ורוחניים שבטבע ולמשמעותם לקידום תהליכי החלמה, שינוי והתפתחות (Eliade, 1959; Evans, 1997; Hazan, 1992; Jennings, 1995; Meged, 1998; Turner, 1986). מכיוון שהתהליך הטקסי התבסס על החוויה היצירתית של גופ-נפש (ולא על פיתוח התובנה) והתקיים בדרכים לא מילוליות ששילבו דרמה, ריקוד, מוסיקה ואמנות חזותית (כמו למשל מייצגים, טוטמים, תפאורה ופסלים) כמו גם חלוקה למבצעים (performers), קהל ומוביל הטקס – השאמאן. תיאורטיקנים שונים, מתחומי הטיפול באמנויות השונות, מתייחסים לטקס כאבי הטיפול באמנויות בזמן שאחרים ביניהם מתייחסים לטיפול באמנויות כסוג של טקס מודרני שמחליף בדרכים שונות את הטקס המסורתי (Jennings, 1995,1998, 2012; Marcow-Speiser, 1998; McNiff, 1979, 1992,  ). האם ייתכן כי בשילוב הטבע בעבודת טיפול מבוסס אמנויות יש בעצם חזרה למשהו שהיה שם תמיד אך הצטמצם או אבד? 

כבר באמצע המאה הקודמת היו פסיכואנלטיקנים שהכירו ביכולות הריפוי של הטבע ונעזרו בהם לקדם תהליכים טיפוליים. אריקסון, אחד מתלמידיו המובילים של פרויד ותיאורטיקן חשוב בפני עצמו, נעזר במפגש החווייתי בטבע לקידום תהליכי ההחלמה והריפוי שלו עצמו בהתמודדותו עם שיתוק שנבע ממחלת הפוליו. בהמשך להתנסותו החיובית, להבנה ולכבוד שפיתח לכוחות הריפוי הטבעיים שנמצאו בטבע הוא רתם את הטבע לטובת עבודתו עם מטופליו כאשר נהג לשלוח אותם לטיולים בהרים כחלק מהתהליך הטיפולי (Kinder, 2002). בהמשך, היו מספר מטפלים אחרים, ובעיקר מטפלות באמנויות, דוגמת וויטיקר וטיילור שנהגו לשלב את הטבע בעבודתם בטיפול באמנויות, ולהיעזר בו הן כספק חומרי יצירה והן כרקע לתהליך
(Kellen-Taylor, 1998, Witaker, 2010). תחום הטיפול האתגרי (Adventure Therapy) התפתח שנים לאחר מכן, דרך עבודה חינוכית עם נוער ומבוגרים המתקשים להתמודד עם גבולות וסמכות  (Garst, Scheider & Baker, 2001; Kaly & Heesacker, 2003; Neill & Heubeck, 1998; Price & DeBever, 1998; Simpson & Gillis, 1998). התחום מתייחס לטבע כאל רקע או תפאורה המספקת אתגרים המתאימים לדרך עבודה קונקרטית ומשימתית כאשר ההתמודדות הפיזית והקונקרטית עימם יכולה לעזור בגיבוש הקבוצה, פיתוח משאבי התמודדות, דרכי תקשורת, חיבור לכוחות ועוד. בשנים האחרונות מתרחב השימוש בגישה אתגרית זו גם לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, משפחות, נשים הסובלות מאנורקסיה, ואנשים המתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות.  למרות זאת נראה שעדיין רוב היישומים של ה Adventure Therapy הם בתחום החינוך וההעצמה ופחות בתחום הקליני-טיפולי ( Burg, 2001; Bandoroff, 2003; Crisp & O'Donnell, 1998; Roberts, B. et al, 1998). במרבית המקרים הגישה האתגרית לא שמה דגש או אפילו מתעלמת מהמרכיבים הרגשיים, הרוחניים, הגופניים והמטה-פיזיים הקיימים בטבע כאשר היא מתרכזת בעבודה קונקרטית, התנהגותית ומשימתית(Berger, 2009; Beringer & Martin, 2003). בשנים האחרונות, עכב ההשפעות השליליות של ההתפתחות הטכנולוגית על תהליכים חברתיים וסביבתיים שונים נושא היחסים בין האדם והטבע צובר הכרה גוברת (Roszak, 2001; Totton, 2003). בכתבים רבים עולה ההשערה, כי הנתק בין בני האדם לבין הטבע גורם למחסור בתחושת רווחה כללית ורווחה פסיכולוגית, רגשית ורוחנית. נראה כי ההתרחקות מהטבע קשורה גם לעליה באינטנסיביות החיים שמשפיעה גם על ההתרחקות מהגופ-נפש, מהקשר וההקשבה לעצמנו ולאחרים ומחיים אוטנטיים ומלאים (Kuhn, 2001; Pillisuk & Joy, 2001; Roszak et al; 1995; Roszak, 2001).

תחום האקו-פסיכולוגיה המתפתח משקף גישה זו כאשר הוא מציג פילוסופיה סוציו-פסיכו- אקולוגית הטוענת כי "ההתחברות מחדש" לטבע הכרחית לא רק עבור שימורו וקיומו הפיזי של כדור הארץ: נופים, תרבויות, בתי גידול, בעלי חיים וצמחים, אלא גם עבור שימור רווחת חייו ותחושת האושר של האדם. בבסיס השקפה זו נמצאת הטענה כי חיזוק הקשר עם הטבע יכול להפחית דיכאון וחרדה ולתמוך בחוויית נוכחות שלמה יותר, רצף, שמחה והשתאות

Berger & Tiry, 2012; Totton, 2003;). אנשי מקצוע רבים כתבו על ההיבטים המרפאים של הטבע ושל כוח הריפוי הקיים בקשר עם הטבע (Abram 1996;  Beringer & Martin; 2003; Davis, 1998; Roszak, 2001; Totton, 2003). עם זאת, מעטים, הפכו והמשיגו את הידע שרכשו בפרקטיקה ובאינטואיציה למסגרת טיפולית, לשיטה ומקצוע שעומד בפני עצמו תוך שהוא מתייחס לטבע כשותף בתהליך.

 טבע תרפיה – מסגרת תיאורטית יישומית
טבע תרפיה היא שיטת טיפול יצירתית המתקיימת בטבע ופועלת מתוך פרספקטיבה הרואה בו שותף לבניית המרחב הטיפולי ולתהליך (Berger, 2009 ; ברגר ומקלאוד, 2007). שיטה אינטגרטיבית זו פותחה על ידי כותב המאמר שיצר אותו בתהליך של מחקר פעולה רפלקטיבי ששילב את ניסיונו האישי - כאדם, כמטפל וחוקר (Berger, 2009 ). היא משלבת אלמנטים מתחומי הטיפול היצירתי והפוסט מודרני - מהטיפול במשחק, הדרמה תרפיה, הגשטאלט והגישה הנרטיבית עם עקרונות מהטקס המסורתי. היא יוצרת תיאוריה ומודלים שמסייעים למטפל העובד בטבע ליצור בו מרחב טיפולי ולהיעזר במאפייניו הייחודים כדי לקדם ולהרחיב את התהליך הטיפולי (Berger, 2009). בדומה לגישות ותיאוריות פוסט מודרניות שפיתחו תיאוריות חברתיות להסברת התרחבות מצוקות פסיכולוגיות עכשוויות כמו דיכאון, חרדה וטראומה 

(Cushman, 1990; Gergen, 1991; McLeod, 1997; West, 2000), כך גם שיטת הטבע תרפיה פיתחה תיאוריה המתבוננת על התהליך מפרספקטיבה פסיכו-אקו-סוציאלית. היא רואה קשר בין התרחקות האדם מהטבע לצמצום חיי הקהילה והתפיסה הרוחנית המביאה להתפשטות והתרחבות מצוקות פסיכו-חברתיות רחבות ולתופעות כמו אובדן ערך ומשמעות, דיכאון, חרדה, בדידות וניקור. מכאן נגזרות גישות ושיטות התערבות שבסיסן חברתי-סביבתי המבקשות לחזק את הקשר עם הטבע ובאמצעותו לחזק גם את הקשר גופ-נפש, את הקשרים הבינאישיים ואיתם גם את היכולת להכלה ונרמול עצמיים. בלב הטבע תרפיה, ומתוך קשר להנחות היסוד של האקו-פסיכולוגיה ושל האקולוגיה העמוקה הטוענות כי בעצם ההתחברות המחודשת לטבע יכול האדם להתחבר לכוחות ריפוי והחלמה (Roszak, 2001,  Totton, 2003), הגדיר ברגר את מונח היסוד של הטבע תרפיה "לגעת בטבע". מונח זה טוען כי "במגע ובקשר הבלתי אמצעיים עם הטבע יכול האדם להעמיק את המגע והקשר עם טבעו הבסיסי: לחוש אוטנטיות ולפתח מרכיבי אישיות ודרכי חיים חשובים שהתקשו לקבל ביטוי באינטנסיביות החיים המודרניים"  (ברגר, 2005, ע"מ 38). השקפה זו מבהירה לא רק את ההקשר החברתי-סביבתי של הגישה אלא גם הקשר החזק בין הטבע תרפיה לגישת החוסן והכוחות ולמודל הגש"ר המאח"ד (ה - BASICPH) בפרט (Lahad, (2002. מודל זה טוען כי האדם נולד עם שש שפות/ערוצי התמודדות: גוף, שכל, רגש, משפחה-חברה, אמונה ודמיון וכי קשר ומגע איתם כמו גם היכולת לנוע ולשלב ביניהם מאפשרים לפרט לתפקד טוב יותר בעולם, להתמודד עם משברים וליצור לעצמו משמעות מיטיבה. בו בזמן, עם ההתפתחות המדעית-טכנולוגית מושם דגש מיוחד על פיתוח השפה הקוגניטיבית בזמן שיתר השפות מוזנחות או אפילו מקבלות יחס מזלזל ולכן גם מצטמצמות. טיפול ברוח הגש"ר מאח"ד ולאורו גם טיפול ברוח הטבע תרפיה אינו מתמקד בהכרח בפתרון קונפליקט פסיכולוגי אלא ביצירת מרחב שיעודד היזכרות והנגשה מחודשת בשפות החוסן ובפיתוח גמישות שתאפשר לנוע ולשלב ביניהן (ברגר ולהד, 2011; Lahad, 2002). עצם קיום הפעילות הטיפולית בטבע, בריחוק מסביבת היומיום, במרחב הפתוח החי והדינאמי, מעודדת את האדם להתחבר לכוחות הגופ-נפש וכוחות היצירה שבתוכו ולתת לגיטימציה וביטוי לערוצי הגש"ר מאח"ד ו"לילד הפנימי". השהות בטבע והמפגש הבלתי אמצעי בו, תוך כדי התחברות לתחושות ולמראות שהטבע מזמן יכולים לעזור לאדם לעקוף מנגנוני הגנה קוגניטיביים ולהרחיב את הפרספקטיבה. מרכיב חשוב נוסף שיכול להתקיים מעצם החיבור למחזוריות הטבע, לפשטותו ויכולת התחדשותו קשור לאופן בו ניתן לרתום תופעות שמתקיימות בטבע כדי לעזור לאדם לנרמל חוויות קשות ולקבלן. למשל, ניתן לקשר בין המחזוריות של הגאות והשפל בים לקמילה ולפריחה של הצמחים, לחוויית האובדן וההתחדשות, התקווה והייאוש המחזוריים בחיי האדם. ניתן גם להיעזר במפגש הישיר עם הטבע כדי לתת לחוויות אישיות פשר והקשר נרחבים, טבעיים ואוניברסליים, שמילים ולוגיקה לא יכולים לתת (Berger, 2009). אלמנטים אלו מגדישים את הכרת הטבע תרפיה בכוח הריפוי העצמאי שיש לטבע, לשהות ולמגע עימו. בדומה לגישת הטיפול המבוסס אמנות, ותפיסת האמנות כתרפיה – ART AS THERAPY  - שהספר מציג, גם היא מבקשת להרחיב ולהעצים את התהליך על ידי שילוב הטבע וכוחות הריפוי שבו בתוך העשייה הטיפולית וכחלק מהמסגרת התיאורטית שלה. בדומה לטקס המסורתי גם הטבע תרפיה מתמקדת ופועלת בעיקר דרך עבודה קבוצתית, בשילוב אמנויות ותוך התייחסות להיבטים רוחניים. בהקשר זה היא מתייחסת לקבוצה ולאמנות גם כמדיום, מבנה ומיכל המאפשר למטופלים לחקור את עצמם ולהתפתח, כיחידים וכקבוצה, לא רק דרך הקשר הבינאישי וחקירתו אלא גם דרך המפגש הבלתי אמצעי-יצירתי בטבע (ברגר, 2008). מתוך כבוד לכוח המרפא שיש לטבע ולמפגש הבלתי אמצעי אתו העבודה בטבע תרפיה תתקיים ותנוע במרחב המשותף שבין המטופל, הטבע והמטפל. על הנחת יסוד זה מתבסס המונח "הקשר המשולש": מטפל-מטופל-טבע, שמהווה מונח יסוד נוסף בשיטה ושהכרחי לעבודה בה. זהו מונח וותיק יחסית שבמאמר זה ארחיב אותו מתפיסה של משולש לשני משולשים החוברים יחד למגן דוד הכולל גם התייחסות לקבוצה, לעבודה האמנותית-יצירתית ולרוחניות. ניתן יהיה לראות את השימוש בו ואת משמעותו בכל הדוגמאות במאמר ובכל עבודה בטבע תרפיה.

 הטבע כסטינג ומרחב טיפולי
אחת מהנחות היסוד של הטבע תרפיה היא ההשקפה כי הטבע יכול להוות ולשמש כמרחב טיפולי (therapeutic setting). יש בטבע אלמנטים מרפאים עצמאיים שעצם השהות והמגע בהם יכולים לקדם ולתמוך תהליכי חיבור לכוחות, נרמול, הרגעה והחלמה. הטבע הוא סביבה חיה ודינאמית אשר אינה בשליטתו או בעלותו של המטפל או של המטופל. זהו מרחב פתוח ובלתי תלוי, אשר היה קיים שם לפני הגעתם ויישאר שם גם אחרי לכתם. מאפיין זה שונה באופן מהותי מהמערך הטיפולי הקלאסי והתוך-חדרי, השייך על-פי רוב למטפל ושנמצא כל כולו בשליטתו. חדר הטיפולים רוהט ועוצב על ידי המטפל לצורך קיום עבודה טיפולית ומפגש עם קליינטים ואין לו בדרך כלל ייעוד, שימוש או תכלית אחרים. הבחירה לקיים עבודה טיפולית בטבע מחייבת את המטפל להתייחס לנושאים אלו הן ברמה התיאורטית והן ברמה היישומית. בחירה זו תשפיע לא רק על טכניקות ההתערבות אלא גם על עמדת המטפל ותהליך בניית הברית הטיפולית והקשר בינו לבין המטופל. הבחירה לעבודה בטבע תשפיע גם על סוג הסמכות וההיררכיה בין המטפל והמטופל ועל החוזה הטיפולי.

 

בית בטבע – דוגמה 1
יוסי, נער בן 12 עם קווים אוטיסטים למד בכיתה לחינוך מיוחד בצפון. ליוסי היו קשיים בתקשורת מילולית וקושי ביצירת קשר בינאישי. התנהגותו התאפיינה גם בנוקשות וחוסר גמישות. הדבר התבטא, למשל, בכך שהיה הולך רק בשבילים ואזורים מסוימים בבית הספר ונמנע מללכת באחרים. כך למשל נהג להגיע לכיתה רטוב לגמרי כי לא שינה את נתיב הליכתו בזמן שהשקו את הדשא. בראשית השנה כאשר התחלנו את עבודתנו, יוסי הביע התנגדות להיכנס לחדר הטיפולים והציע שניפגש בחוץ. הסכמתי והצעתי לו שנצא לטיולים בקרבת הכיתה ובשטח בית הספר והוא נענה. חשבתי שרעיון זה יאפשר ליוסי להרגיש שאני "מצטרף להצעתו ואליו" ושהתוספת שלי תעזור לו להרחיב את "מפת התנועה" בבית הספר ובאמצעותה לפתח גמישות מחשבתית ותנועתית. הגענו בבית הספר למקומות שיוסי נמנע להגיע אליהם קודם וגם למקומות שלא הכיר קודם לכן, למשל אל "החצר הגדולה" שבה משחקים כל הילדים בהפסקה, מקום שיוסי נמנע עד אז מלהגיע אליו. עם הזמן התרחבו טיולנו אל מרחבי טבע סמוכים הנמצאים מחוץ לכתליי בית הספר. יוסי בחר מקום מוגדר ומוסתר תחת עץ, על גדת הירדן במרחק עשר דקות הליכה מבית הספר. מקום זה נבחר להיות המרחב הטיפולי בו התרחשו פגישותינו. מכיוון שמטרת הטיפול הייתה לפתח ולהרחיב את יכולות התקשורת המילולית והרגשית של יוסי ואת יכולתו ליצור ולהחזיק קשר בינאישי ובהמשך ליצור מרחב לבטא ולעבד תכנים אישיים, נסבו פגישותינו הראשונות בטבע סביב הבערת מדורה והכנת תה משותפת. במקום לדבר על התקשורת ובניית והיחסים שלנו, יצרנו אותם בפועל. לאחר מספר פגישות בטבע החל יוסי לבנות סביב המתחם בו הכנו את המדורה מעגל צנוע מעלים, אבנים, ומקלות שמצא בסביבה. השלמת מעגל תוחם ומבדיל זה נמשכה כשלושה מפגשים וכאשר הושלמה נראה שינוי בהתנהגות הנער. השינוי התבטא בשיפור משמעותי ביכולת התקשורת והביטוי המילוליים וברצונו ליצור קשר. בשלב זה יוסי יצר איתי קשר עין וגם האינטונציה של דיבורו התרככה והתרחבה. נראה היה כי האפשרות שקיבל לבחור את מקום העבודה שלנו ובהמשך ליצור, להגדיר ולתחום לעצמו מרחב אישי, ייחודי ובטוח בטבע הייתה משמעותית מאד עבורו וכך אף לבניית הקשר שלנו. פעילויות אלה של שימור המעגל התוחם והכנת המדורה והתה הפכו לטקסים אותם קיימנו באופן קבוע. לפעמים יוסי ביקש להקטין את המעגל ולפעמים להגדילו. כן ביקש להחליף איתי מקומות ישיבה ותפקידים בהכנת המדורה והתה. נראה כי המפגש הבלתי אמצעי בטבע אפשרו לו להרגיש בטוח ודרכם יצר קשר של אמון. בהמשך, עם כניסת החורף, נפרדנו מהמרחב שעל גדת הירדן ועברנו לקיים את פגישותינו בחדר הטיפולים שבבית-הספר. גם אז, לאחר מפגשים קשים מעוררי קונפליקט היה מוביל אותי בחזרה לאותו מקום בטבע, מקום שקיבל אז את השם "בית בטבע". כשהגענו לשם  נוכחנו לדעת שהמרחב השתנה. המעגל נפתח והתפזר, נשרו עלים וגדת הנהר הוצפה לעיתים. יוסי התבונן בשינויים אלו ותהה עליהם. בלי שאמר לי דבר ורק ממבטיו יכולתי להבין שהוא תוהה האם אפשר לתת בי אמון? האם ככה שמרתי על הבית שלו? האם זה בשליטתי או בשליטתו, או שככה זה בטבע? האם לקבל את השינויים האלה, להימנע מלשוב למקום הזה או אולי, לנסות לבנות אותו מחדש בכאן ועכשיו? המפגש והעדות לשינויים שהטבע הביא ולחוסר השליטה שלי ושלו בהם עודדו את יוסי לשתף אותי ברגשות שעבר נוכח תהליך הגירושין של הוריו. הוא שיתף אותי בהתמודדות שעבר עם השינויים בבית ועל חווית חוסר האונים שחש מולם. תהליך זה הוביל אותנו גם לדבר שוב על החוזה שלנו, ועל החלק של הטבע בו. על כך שגם אני וגם הוא לא יכולים לשמור על המרחב והיצירה שלנו בצורה מוחלטת וכי באותה מידה שהיה מותר לנו ליצור שינויים בטבע כך מותר גם לטבע להשתנות. נוצרה הבנה והסכמה שהשינויים האלו, שהטבע מביא הם חלק מהחוזה ודרך העבודה שלנו במקום המיוחד הזה. לאחר שיח זה יוסי שב לאסוף עלים, ענפים ואבנים מהנחל, ובנה שוב ביחד איתי את המרחב המקודש שלו – שלנו. כאשר הושלם המעגל סביב המדורה קפצנו לתוכו ביחד, הסתכלנו אחד על השני וחידשנו את הברית. כמטפל המתבונן בתהליך, נדמה היה כאילו יוסי ביקש לראות האם ניתן לבנות מחדש את המרחב הבטוח שהתפרק, לא רק בטבע אלא גם בינינו? האם כדי לבנות אותו עכשיו בצורתו הקודמת, או שאולי נוכח הצרכים, התהליך והסביבה שהשתנתה ניתן ועדיף לבנות אותו אחרת?... 

בחזרה הביתה – המשגה
בסיפור של יוסי, תהליך בחירת המיקום בטבע ובניית המרחב הטיפולי ואחזקתו היוו אלמנטים מרכזים בטיפול. התהליך החל כאשר המטפל, אני, אפשר ליוסי לקחת את הסמכות ואת ההובלה לבחירת מקום המפגש ובהמשך גם לעיצובו. בחירה זו אפשרה ליוסי לצאת מהטריטוריה החינוכית המוכרת, אל גדת הנהר המרוחקת, בה היה יכול לבסס מרחב אישי – טיפולי משלו. באופן סימבולי הבחירה סימלה גם את האפשרות לקחת אחריות על חייו, להוביל וליצור אותם בדרך ובאופן שנראים לו. היא אפשרה ליוסי להסכים לכניסת אדם נוסף למסגרת ולשהייתו שם בקשר אינטימי שנותן לו להוביל ומתוך כבוד לנפרדות. הרעיון של הגדרת ויצירת מרחב נפרד וייחודי בתוך מרחב גדול יותר קשור לרעיון הטקסי הקדום של ה"מרחב המקודש" (sacred space). תפקידו העיקרי ברפואה המסורתית היה ליצור מרחב ריפוי מוגן, מיטיב ובטוח מפני פלישה של כוחות ורוחות רשע. מרחב טקסי זה שנוצר על-ידי סימון והפרדה ברורים מהסביבה היווה מקום ריפוי כשלעצמו ובו התקיימו גם חלקים מורכבים מהטקס (Pendzik, 1994). סיפורו של יוסי מציג את הפוטנציאל הטמון בבחירת ואחזקת מרחב טיפולי בטבע, אלמנט מרכזי בכל סוג של טיפול המתקיים מחוץ לחדר. הוא מדגים את המשמעות שיש לתפיסה זו על השטחת ההיררכיה שבין המטפל והמטופל, ועל החוזה. על הנחת יסוד זו של הטבע כמרחב עבודה ועל הצורך הבסיסי של האדם, להגדיר וליצור לעצמו מקום נפרד, מוגן ומוכר בתוך מרחבי הטבע הגדולים והבלתי מוכרים ולעיתים הלא בטוחים ואף הפראיים מתבסס מודל ה"בית בטבע". זהו מודל בסיסי בטבע תרפיה שכולל גם ציר ייחודי לאבחון והערכה. על מודל זה ניתן לקרוא בהרחבה במאמרים וספרים שפורסמו כבר (ראה בעיקר ברגר ולהד, 2011, ו Berger, 2008). נושא נוסף שדוגמה זו ממחישה היא האופן בו הטבע מזמן לתוך המרחב הטיפולי שאלות של אי ודאות, קביעות, שליטה ורצף. השינויים שהטבע מביא מציפים אותם ומזמנים את המטופל (ואת המטפל) להתייחס ולהתמודד עימם. זהו נושא מרכזי בטבע תרפיה שעצם קיום הפעילות מזמן והמייחד אותו משיטות אחרות. השימוש בשיטה מסביר גם את הקשר ההדוק שבין הטבע תרפיה למודל הטקסי, נושא שיורחב בהמשך.


לגעת בטבע
גישת הטבע תרפיה מרחיבה את נקודת ההתייחסות הפסיכולוגית לתהליכי בריאות וחולי כאשר היא מתבוננת בהם גם מפרספקטיבה אקולוגית-חברתית שקשורה ליחסי האדם עם הטבע והסביבה. היא רואה קשר בין ההתרחקות מהטבע להתרחקות מהחיים הקהילתיים והדתיים-אמוניים ואת הקשר בין תהליכים, המהפכה המדעית-טכנולוגית לעליה באינטנסיביות, קצב ודרישות החיים המודרניים ואיתם לצמצום החוסן והבריאות (Berger, 2009). כמו גישות פוסט מודרניות רבות, וגישות מעוגנות גוף ותנועה בפרט, הרואות קשר בין תהליכים אלו להתרחקות האדם מהגופ-נפש שלו ולהתפתחות מצוקות נפשיות וגופניות  (Chaiklin & Wengrower,  2009; Hartley, 2004; Totton, 2005), כך גם הטבע תרפיה מקשרת בין ההתרחקות מהטבע לחוויית ניתוק, אובדן משמעות ותחושת קיטוע באדם. הטבע תרפיה רואה את מקור המצוקות האלו, שמתבטאות גם בהתפשטות תופעות כמו חרדה ודיכאון, שהופכות למצוקות חברתיות רחבות היקף בהתרחקות מהטבע ואיתן גם התרחקות מהקשר וההקשבה של אדם לעצמו, אדם לאחר ואדם לסביבתו. גישתה זו של הטבע תרפיה מציעה להתבונן בהתפתחות הטכנולוגית ובעליה בקצב ואינטנסיביות החיים שהם מביאים עימם כגורם המרחיק את האדם מהקשבה לעצמו וממקורות האושר הטבעיים שלו ועל ידי כך כגורמים שמרחיקים מאושר ומבריאות. הנחת יסוד זו קשורה לתפיסתו של גרגן Gergen,1991)) ולמונח "העצמי הריק" שטבע (שטוענת כי במקום שהצורך באושר ובמשמעות יתמלא ביחסים של קירבה, שייכות ואינטימיות עם העצמי, האחר והסביבה אנו מנסים למלא אותו בצרכנות מוגברת ובמסעות קניות שלא רק מדלדלים את משאבי כדור הארץ ופוגעים בו אלא בסופו של דבר גם משאירים אותנו ריקים ורעבים). הטבע תרפיה טוענת כי בעזרת חיזוק הקשר עם הטבע ובעזרת המפגש הבלתי אמצעי עימו האדם יכול להתחבר למרכיבי בריאות ואושר, לחזק את ההקשבה הפנימית שלו, את מערכות היחסים והקשר עם האחר ולחוות חיים מלאים יותר ושלמים.


 


משחקים בבוץ... – דוגמה 2

רן, רופא מצליח, חווה קשיים בעמידה בעומס הנוצרבחייו בשילוב קריירה תובענית עם צרכים משפחתיים. לאחר שטיפול רפואי לא עזר לו להתגבר על סימפטומים שפיתח במערכת העיכול פנה אלי לטיפול נפשי. במהלך שתי הפגישות הראשונות שקיימנו בחדר, תיאר רן את בטנו כ"ספוג חם ורטוב" ש "אינו נעים למגע". כאשר התבקש לפרט יותר, הוא תיאר את המקום כבוץ מגעיל שלא נעים לגעת או להיות בו. הוא סיפר כי בפעמים קודמות בהן פנה לטיפול תמיד נאלם דום כאשר הדיבור על  "הבוץ" הפך אישי וחודרני מידי.  "אני נמנע מלגעת במקום הזה, זה מרגיש כאילו פולשים לתחומי" אמר. בחיפוש אחר דרך לעקוף את המחסום הוורבאלי והקוגניטיבי,  שאלתי את רן האם יהיה מעוניין לקיים את הטיפול בטבע בדרך יצירתית. הוא לא התלהב מהרעיון אבל מתוך תקווה כי הטיפול יעזור להחלמתו, הסכים. את המפגשים הבאים קיימנו במקום שקט על גדת הנחל. הזמנתי את רן "לקחת את הזמן" ולהכיר את השטח בעודו נשאר ברקע כעד שקט. בתחילה האפשרות "לקחת את הזמן" ו"לא לעשות כלום" נראתה לרן מוזרה ומיותרת. כך גם האפשרות לא לדבר, לא לעסוק בי ואפילו, כך תיאר זאת, להתעלם ממני. לאחר שהסברתי לרן את הרציונאל שבהצעתי הסכים ונראה היה שעם הזמן הוא מתחיל ליהנות מהאפשרות הזו, להיות בטבע, בצורה פשוטה ועבור עצמו. הוא נכנס להתרחץ במים, ואף נרדם על החוף. בשיחות שקיימנו במהלך ובסיום כל מפגש רן אמר שהוא נהנה מהמפגשים ושהם מרגיעים אותו. "אני לא ממש מבין מה הקשר בין הסיבה שבאתי לטיפול ולמה שאנו עושים פה; אבל איזה כיף שיש מקום שבו אני לא צריך לספק את הסחורה ויכול "לעשות כלום", זו חוויה מיוחדת וחדשה עבורי". בהמשך ועם התעמקות הקשר בינינו ועם הטבע, שהפך בינתיים למוכר ובטוח יותר, עודדתי את רן לחקור את התחושה של חול חם ויבש בעודו חופר בו בידיו. בהתחלה רן נרתע ונעזר בענפים ואבנים שמצא וגם ביקש שאצטרף אליו. אחר כך, בהצטרפותי ובהדרגה החל לשחק וליצור בחול הרטוב ובבוץ בעוד אני יכולתי לקחת צעד אחורה בהדרגה ולשמש כעד ומדי פעם, כמו אבא לילד צעיר, הבאתי לו מקל לחפירה או מים מהנחל. בתחילה, נרתע מהפעילות הזו, ביקר אותה וצחק עלי ועליו. "מה אני ילד?", "בשביל זה אני משלם לך? עם הזמן נראה היה שרן מתחיל ליהנות מהאופי הילדי (childlike) של הפעילות, מהמשחק הספונטאני – גופני בנחל ומהיצירה. כאשר מצא רן מקום בו חש בטוח ומוגן מספיק כדי להיכנס ולגעת בבוץ,  החל לדבר על זיכרונות ילדות מכאיבים ועל האופן בו נראה לו כי הם משפיעים על יחסיו עם ילדיו כיום. תוך כדי המשחק בבוץ וכיסוי הגוף שלו וביטנו בבוץ החל להגות בקשר שבין חוויית פגיעותו והקושי שלו בקירבה ואינטימיות עם בחירתו המקצועית, לא רק לגבי מקצוע הרפואה אלא גם בחיים אינטנסיביים שבעצם מונעים ממנו להיות הרבה בבית, עם אשתו והילדים ובכך אולי שומרים עליו מפני התמודדות עם הפחד הגדול שלו, שהלך והתגלה, להיות בקרבה רגשית ופיזית. בשלב זה המשחק הגופני-סנסורי ספונטאני התחלף ביצירה מובנת יותר בבוץ. רן צייר בבוץ דמויות וחוויות מהילדות שלו ותוך כדי התייחסות אליהם שיתף אותי בסיפורים וחוויות מילדותו. תהליך זה היה משמעותי לא רק כי נתן לחוויות אלו פשר בבחירות החיים הנוכחיות שלו, אלא אף כי אפשרו לו להרגיש, לבסס וליהנות מקיום והתפתחות קשר של קירבה, שותפות ואינטימיות ומחוויות סנסוריות ראשוניות שאותן כילד היה "אסור לו" לחוות. לאחר שלושה חודשים שבהם עבדנו בטבע נפרדנו בתחושת שותפות. "אני גר ממש קרוב לפה ובו-זמנית הייתי כה רחוק מהמקום הזה. אחזור לפה לבד ואולי גם עם הילדים" אמר במפגש הפרידה שלנו.

 יוצאים מהבוץ... – המשגה
סיפורו של רן מדגים את האופן שבו המגע הבלתי אמצעי בטבע יכול לעזור לאדם לגעת ולהתחבר לגוף שלו ולרגשות שאגורים בו ולבטאם. הוא ממחיש את המשמעות והערך של המפגש הלא מילולי, גופני-סנסורי של האדם עם הטבע ואת האופן, שבו מפגש משחקי ויצירתי זה יכול להעיר זיכרונות מודחקים, לתת להם מקום ומשם בעזרת עדות ותיווך מיטיב של המטפל למצוא להם משמעות מחודשת שיכולה לעזור לאדם לעשות שינויים רצויים בחייו. סיפור זה מדגים גם את הקשר בין הטבע תרפיה לטיפול באמנויות, את הדרך בה העבודה בטבע יכולה לספק גירוי ובסיס לעבודה גופנית-סנסורית מעוגנת גוף ומשם להתפתח לעבודה השלכתית-מילולית דרך ייצוגים אמנותיים שנוצרו בכאן ועכשיו מחומרי הטבע. התהליך ממחיש גם את עמדת המטפל, שמכבד את הערך הייחודי של המפגש של המטופל עם הטבע, לוקח צעד אחורה ונותן לו מקום. הוא מראה גם את המשמעות של העדות והנוכחות השקטה שלו שם ואת האופן שבו בשלבים אחרים בתהליך, בזמן היצירה בחול, ובזמן השיתוף והעיבוד מתקדם המטפל צעד קדימה ועובד מתוך הקשר הבין-אישי, מתוך כבוד והבנה של משמעות העדות, הקשר והשיח הזה. על תפיסה ותנועה זו מתבסס מונח "הקשר המשולש" – "מטפל-מטופל-טבע". 

 הקשר המשולש: מטפל-מטופל-טבע (מתרחב לקשר משושה)
הקשר המשולש: "מטפל-מטופל-טבע" הוא מונח מרכזי בטבע תרפיה המבקש להרחיב את הקשר הטיפולי הקלאסי הקיים בין המטפל למטופל על ידי הכנסת גורם שלישי לתוכו - הטבע. בדומה לתהליך ולתוצר האמנותי שנוכח כאלמנט שלישי גם בטיפול באמנויות הומשג המונח הנוכחי בהקשר המיוחד של הטבע תרפיה. הוא נועד לעזור למטפל להתייחס לטבע כאל שותף פעיל בתהליך, המשפיע לא רק על עיצוב המרחב הטיפולי (setting) אלא גם על התהליך הטיפולי עצמו (process). התפיסה באה לתמוך בפיתוח גישת עבודה, המאפשרת למטפל תנועה גדולה יותר בקשר הטיפולי: לקחת תפקיד מרכזי בקשר ובאינטראקציה עם המטופל ולהיעזר בטבע כרקע או ספק חומרים, או, לחילופין, לקחת תפקיד אחורי ולשמש כמתווך בין המטופל לטבע או כעד לעבודה המתקיימת ישירות מול ועם הטבע. באופן כללי ניתן לומר כי כאשר המטופל ו/או הקבוצה עסוקים בחקר תהליכים הקשורים במערכות יחסים ו"קשר", למשל בשאלות של אמון ושליטה, יכול המטפל להתמקד באינטראקציות הבינאישיות ולהתייחס לטבע כתפאורה או כספק חומרים. לעומת זאת, כאשר המטופל עסוק בשאלות זהות ומשמעות נרחבות, הוא יכול להזמין אותם לאינטראקציה ישירה מול הטבע, מחזוריותו ותהליכיו הנצחיים, כשהוא נשאר כעד המבקש להעצים את המשמעות שהאדם קיבל מהמפגש עם הטבע. כמובן שבמקרים רבים, יחד עם השתנות הדינאמיקה והנושא הנחקר, גם התמקמות המטפל תשתנה. שינויי המיקום וההתייחסות, שיכולים להתקיים מספר פעמים באותו מפגש, יאפשרו גם למטופל לנוע בין הציר הבינאישי לטרנספרסונאלי, ולהרחיב את הדפוסים ואת הפרספקטיבות על נושאי המחקר (Berger, 2008, 2009). במאמר זה ברצוני להרחיב את תפיסת הקשר המשולש לקשר משושה הבנוי משני משולשים חופפים בצורת מגן דוד. על קודקודיו של משולש אחד ישבו שלושת המונחים הקודמים: מטפל, מטופל וטבע ולשלושת הקודקודים האחרים יתווספו: הקבוצה (במקרה של עבודה קבוצתית), האמנות (והתהליך היצירתי-האמנותי) והמימד הרוחני - קשר עם היקום והגדול ממני. במרכז מגן הדוד, בחלק שמורכב ובנוי מהמפגש בין כולם יתקיים התהליך. החזקת המבנה  של שני המשולשים והתנועה המתקיימת והאפשריים בין קודקודיהם וביניהם מאפשרים למטפל לבחור באיזה ציר להתמקד בשלבי התהליך השונים וכיצד בעזרת בחירתו לקדם את התהליך. 

בחזרה לטקס... 
אחד העקרונות הבסיסים בטבע תרפיה הוא השימוש בגישה ובמודל הטקסי. עיקרון זה מתייחס ליצירתם המכוונת והספונטאנית של טקסים בכאן ועכשיו, תוך התייחסות ושילוב הטבע והדינמיקה העצמאית שלו כחלק תומך ביצירתם והפעלתם. גישה זו ליצירת טקסים מסבירה את הקשר בין התפיסה הטקסית ורעיון הקשר המשולש-משושה. שילוב הטקס כאבן יסוד בטבע תרפיה קשור לצורך הבסיסי של האדם לייצר מרחב מוגדר, יציב ומוכר בתוך מרחבי הטבע הפתוחים, שאינם בשליטתו, באופן שבו המסגרת הטקסית יכולה ליצור. מסגרת זו נותנת למטופלים חוויית ביטחון וסדר, תנאי הכרחי ובסיסי לקיום התהליך הטיפולי, לשיתוף, מגע ובדיקת הנושאים המורכבים שהביאו לטיפול. הטבע תרפיה משתמשת בטקסים קבועים שחוזרים על עצמם בכל מפגש, כמו למשל טקסים היוצרים היכרות וחוויית ביטחון בין חברי הקבוצה, טקסים שעוזרים למשתתפים להתחבר ליצירתיות ולטבע ושמחזקים את הקשר גופ-נפש. העבודה בשיטה כוללת גם טקסים העוסקים בהגדרת המרחב המקודש ומסמלים את תהליכי הכניסה והיציאה ממנו וגם טקסים ספונטאניים שנוצרים בכאן ועכשיו כדי לקדם תהליך מסוים של חבר בקבוצה או של הקבוצה כולה. ההשראה לשימוש בטקס כמסגרת טיפולית קיימת גם בטיפול באמנויות בכלל, ובדרמה תרפיה בפרט  (Jennings, 1995,1998, 2012; Marcow-Speiser, 1998, McNiff,1992,1979) ולקוחה מהזמנים בהם בני האדם חיו בקהילות בטבע ב הטקס היווה את המסגרת העיקרית לתמיכה בתהליכי החלמה, התפתחות ושינוי. הגישה מסבירה גם את ההתייחסות לשאמאן כסוג עתיק של תרפיסט, שיכול לשלב בעבודתו את כל האמנויות (דרמה, ריקוד, שירה, סיפור ואמנות חזותית) והיכול גם להיכנס למרחב הפנטסטי ולדמות ולעבוד מתוכם (Grainger, 1995; Jennings, 1995,1998; Jones, 1996; McNiff, 1979; West, 2000). בימים ההם, האדם היה תלוי בטבע לקיומו הפיזי, הרוחני והחברתי וחי בתחושה חזקה של קולקטיביות: היחיד היווה חלק מהמשפחה, המשפחה חלק מהשבט, השבט חלק מהטבע, והטבע חלק מהיקום. כל אחד מאלמנטים אלו היה קשור ותלוי באלמנטים האחרים כאשר שינוי באחד היה עשוי להפר את האיזון העדין ששמר על המערכת כולה (Eliade, 1959; Meged, 1998; Turner, 1986). לדת היה מקום מרכזי בשימור ערכי הקהילה כמו גם שימור ערכי שמירת טבע (Hazan, 1992; Meged, 1998;Turner, 1986). לטקסים היה תפקיד מפתח במתן תחושה של סדר וביטחון, טיפוח תחושת שייכות וסיפוק והרגשה של שליטה בלא נודע ובבלתי נשלט. בנוסף, לטקס היה תפקיד חברתי חשוב שעזר לאנשים לעבור משלב ומעמד חברתי אחד למשנהו (Eliade, 1959; Evans, 1997; Hazan, 1992; Jenings, 1995; Meged, 1998; Turner, 1986). השאמאן היה האחראי על קיום הטקסים, אשר כוונו לא רק כדי לעזור ליחידים ולקבוצה, אלא גם לשמירה על ערכים, אמונות ודרך החיים Eliade, 1959; Meged, 1998); שורצמן, 2007). הקשר הבלתי אמצעי של השאמאן עם הטבע אפשר לו לנוע, בעזרת הדרמה והטרנס לתוך הממדים המיסטיים והמטה-פיזיים ובכך לגעת, לראות ולחזות אלמנטים אשר לא ניתן היה לפנות אליהם בדרך אחרת "בעולם המציאות הקונקרטית". היכרותו של השאמאן עם הטבע אפשרה לו להשתמש במרכיבים פיזיים (צמחים, חלקי בעלי חיים, אלמנטים) ורוחניים (רוחות) מהטבע כדי לקדם תהליכים טרנספורמטיביים ולרפא מחלות וכאבים.
כיום אנו חיים בעולם שונה מאד מזה בו התקיימו חיים שבטיים ומזה בו פעלו השאמאנים. שינוי זה ניכר לא רק בצורתו של כדור-הארץ, שהולך ומאבד את מרבית שטחי הבר שלו ואיתם בעלי חיים, צמחים, נופים ותרבויות אלא גם בשינויים חברתיים רחבים. יחד עם זאת נראה כי למרות ההתפתחות הטכנולוגית, המעבר לחיים חילוניים, אינדיבידואליסטים וקפיטליסטיים בעיר אנו עדיין מתמודדים עם שאלות קיומיות דומות לאלו שאיתם התמודדו אבותינו; שאלות שגם המדע טרם מצא להם הסבר (Berger, R. In Press; McLeod, 1997; Totton, 2003).
עם התפתחות "העידן החדש" והפוסט מודרניזם נראה כי בשנים האחרונות הולכת וגדלה ההכרה בחשיבות שילוב הטקס בטיפול המודרני (Berger, R. in press; Marcow-Speiser, 1998; West, 2000, 2004;). יתרה מזאת, מספר דיסציפלינות כגון הדרמה תרפיה והטיפול בתנועה מתייחסות לטקסים הקדומים כאל אבני בניין כאשר הם משתמשים במונחים כגון דרמה, ריקוד, מוסיקה, אומנות, ומרחב מקודש כדי לעגן את עבודתם הלא מילולית-חווייתית ולקיימה בפועל
(Chaiklin & Wengrower, 2009; Grainger, 1995; Jennings, 1998; Jones, 1996; Pendzik, 1994). חלק מתאוריטיקנים אלה מתייחסים לטיפול באמנויות כסוג של טקס פוסט מודרני (Marcow-Speiser, 1998) . למרות האפשרות לשלב טקסים מסורתיים בקבוצות טיפוליות, נראה כי הרקע החילוני, הרב-תרבותי והתפיסה האינדיבידואליסטית ממנו מגיעים מרבית המטופלים, ולעיתים אף המטפלים, מחסור בשפה רוחנית-סימבולית וערכית משותפת, מקשים על שילובם של טקסים מסורתיים בטיפול וגם על יצירת טקסים חילוניים שכאלו במהלך הטיפול. למעשה, עם התפתחות האינדיבידואליזם וריבוי אפשרויות הבחירה של סגנון החיים כבר לא ברור אלו אמיתות, סמלים וערכים יכולים לאחד בין אנשים בכלל ובין קבוצות מטופלים בפרט ולהוות בסיס לקיום טקסים. סופרים רבים כתבו על האתגרים שהעידן הפוסט מודרני מעמיד ועל אפשרות הבחירה שהוא כולל ומציבים למטפל שצריך לעזור למטופל יכולת החזקה ואינטגרציה של חלקי אישיותו השונים, ליצור תחושת רצף ולמנוע תחושת קיטוע (Gergen, 1991; McLeod, 1997; West, 2000). בתקופה בה מתקיימת הפרדה בין דת ומדע, טקסים מסורתיים ופסיכולוגיה (West, 2000), איזה מקום יכול לקחת המטפל כיוצר ומגלם טקסים (חילוניים) שיענו על אותם צרכים ראשוניים לסדר, תחושת שליטה, שייכות ומשמעות? באיזה אופן יכול הקשר עם הטבע לתמוך בתהליך מורכב וחשוב זה?  

להיוולד לים – דוגמה 3
הייתה זו הסדנה האחרונה של קבוצה שהשתתפה בתוכנית ההכשרה בטבע תרפיה. המפגש התקיים בחוף הים לאור ירח מלא, בין שקיעה לזריחה, משעות אחר הצהרים עד לבוקר שלמחרת. לאחר עבודת יצירה בחול, בה כל משתתף יצר ופיסל מפה או שביל שסימן את התהליך שעבר במשך הלימודים ישבנו סביב המדורה לשיתוף. דוד, גבר בשנות העשרים המאוחרות שיתף את חברי הקבוצה והודה להם על התמיכה בתהליך הפרידה מבית הוריו והמעבר לביתו החדש עם חברתו. חברי הקבוצה הקשיבו וסיפרו לדוד על האופן שבו הם ראו את תהליך התבגרותו ואת הקשר שלו לתהליכי הנפרדות שעבר איתם בקבוצה. הם שיתפו גם בעצב שהם מרגישים עכשיו בפרידה ובחששות מהחיים ש"לאחר סיום ההכשרה". כשעלה השחר מספר שעות אחר כך, התבקשו המשתתפים לצאת למסע אישי, לדמיין כל צעד בחול כצעד בחייהם, מהעבר להווה וממנו לעתיד. חלק מהמשתתפים התרחק ממקום המדורה בהליכה וחלק התיישב לא רחוק ממנה, והתבונן בים. כשעה מאוחר יותר, עם חזרתם לאחר הזריחה, התבקשו לבחור מרחב על החוף וליצור בו צורה שתסמל את החוויה והתחושה המרכזית איתם הם יוצאים מהלימודים לקראת דרכם העצמאית והחדשה. בהשתמשו בגופו, חפר דוד שתי תעלות בצורת משפך במרחב המחבר בין החול למים. החלק הצר של המשפך היה מכוון מזרחה אל הזריחה, בעוד שהחלק הרחב פנה אל הים. לאחר שהקבוצה עברה דרך המרחבים האישיים של כל אחד ואחד והקשיבה כעדים לכל הסיפורים, הזמין דוד את הקבוצה להתאסף סביב יצירתו. "קודם,  כאשר זזתי והתפלשתי ושיחקתי בחול לא היה לי מושג מה אני עושה ומה אני יוצר, עכשיו בעומדי כאן אתכם ומתבונן מלמעלה נראה לי שיצרתי תעלת לידה".  הזמנתי את דוד להשתתף בטקס ספונטאני שנמציא עבורו בכאן ועכשיו. דוד הסכים, הוריד את חולצתו והתיישב בכניסה למשפך, בעוד חבריו לקבוצה יוצרים תעלה אנושית הדוקה בהמשך לתעלה שנוצרה בחול, ממשיכים את הצורה שלה לשני הכיוונים, לזריחה ולים. דקות לאחר מכן, תוך כדי צעקות, דחיפה וזחילה פילס דוד את דרכו מתוך התעלה הצרה אל החוף הפתוח. שניות אחר כך, בעודו שוכב מתנשף על החול, שטף אותו גל גדול מאחור. "אני חי" הוא צעק, "נולדתי מחדש".  המשתתפים התאספו סביבו ועטפו את גופו בשמיכות. תפילות התערבבו בדמעות ובצחוק. סיפורים על לידה ועל מוות, מזמורים, נעימות ושירים צצו באופן ספונטאני בזמן שהים כיסה, שטף וניקה את הציורים שצוירו על החוף קודם, נפרדים מהלילה ומפנים מקום ליום חדש ולסיפורים חדשים...

יש לי קול – דוגמה 4
סדנת "בית בטבע" התקיימה ביער מעל המכללה, במסגרת לימודי ההכשרה בטבע תרפיה. בטקס הפתיחה שהתקיים סביב מעגל שיצרנו ממחטי האורן הזמנתי את חברי הקבוצה להקשיב לקולות של היער. להריח את ריחו, לטעום את טעם האוויר ולהרגיש את האדמה ואת הרוח שפוגשת את גופם. בכך ביקשתי לחדד את ההקשבה שלהם לעצמם, לגופ-נפש שלהם ובהמשך גם להרהר ברעיון הזה של "בית" – מה הוא עבורם?... הזמנתי כל אחד מהם להביא מהתיק דבר מה שמסמל עבורו את המונח בית, להניח אותו במעגל ולומר עליו משהו. לאחר שיתוף זה הזמנתי אותם לשוטט ביער ולמצוא בו מקום שמתאים לכל אחד מהם לבנות בו "בית בטבע". ההנחיה נשארה פתוחה תוך כדי שציינתי שהבית יכול להיות בכל גודל, צורה ומקום וניתן לבנות אותו מכל חומר שירצו. שרון, אישה באמצע שנות החמישים לחייה חזרה לאחר מספר דקות והתיישבה על גזע כרות שחלקו חלול לא רחוק מהמעגל. היא שאלה אותי: "מה אתה מתכוון – לבנות? בית?". "לא יודע" – עניתי, "אבל יש לך את הזמן לגלות" אמרתי והתרחקתי, נותן לשרון מרחב אישי לתהות בעניין. לאחר כחצי שעה, שבתי לבקר את שרון וראיתי שהיא יצרה ממחטי האורן מתחם שהקיף את גזע העץ עליו ישבה, והיא כותבת במחברת שלה באינטנסיביות. כשהתקרבתי היא שיתפה אותי "זה מדהים" אמרה, "כל חיי רציתי בית קטן אבל בעלי לשעבר התעקש על בית גדול. שנאתי אותו". כשבקשתי את שרון לומר משהו על בחירותיה האמנותיות,  על בחירת החומרים והצורה של הבית שיצרה היא אמרה "העץ הזה מספר את הסיפור שלי. זה מה שקרה לי בנישואין. התכווצתי והתכנסתי, הנחתי את החלומות שלי ואכלתי את עצמי מבפנים. נתתי ליחסים המורכבים והכואבים עם בעלי לשעבר לפגוע ולכרסם בחלקים רבים ממני. הפכתי לאישה פגיעה, ממורמרת וקטנה, שמנסה לא לתפוס יותר מידי מקום". תוך כדי ניסיון ליצור קשר בין המתרחש במרחב הזה, של הסדנה למרחב של חיי היומיום, הצעתי לשרון ולשאר חברי הקבוצה לכתוב מכתב לדמות אחרת, שקשורה לסיפור, לשים את המכתב במעטפה עם כתובתם, לתת לי אותו, כדי שאשלח להם בדואר בעוד מספר ימים. שרון דחתה את הרעיון ואמרה שהבינה כבר מספיק. אני השארתי לידה את הנייר, העיפרון והמעטפה והזמנתי אותה לבחור ולעשות מה שהיא רוצה בזמן שנותר לה. לאחר מספר דקות, כששבתי, שרון אמרה לי "תודה, זו הפעם הראשונה שאני מרשה לעצמי לבטא ולומר לו (בהתכוונה לבעלה) כמה אני כועסת עליו. יותר מידי שנים החזקתי את זה בפנים, ניסתי להיות אישה טובה, שהילדים לא ידעו. אני לא יודעת אם אשלח לו את המכתב אבל הרבה כבר נעשה מתוך הכתיבה הזו". 

מאוחר יותר שיתפה אותנו משתתפת אחרת בתהליך שעברה בעת בניית הבית בטבע שלה, ברגשות והרהורים שעלו אצלה ביחס לתהליך הגירושין שלה, פרוק ועזיבת הבית שאהבה כל כך. שרון הזדהתה מאד עם הסיפור וסיפרה בדמעות את סיפורה לקבוצה. לאחר שהקבוצה הקשיבה והכילה את הסיפורים שאלתי את שרון האם תרצה שנערוך לה טקס ספונטאני שיאפשר לה מגע נוסף עם הנושא ובתקווה ריפוי והתפתחות מתוכו. שרון נענתה. הזמנתי אותה להיכנס למעגל שהיה תחום על ידי עלים וגם על ידי חברי הקבוצה ולעמוד במרכזו. מוקפת בחבריה ביקשתי משרון לעצום עיניים, להקשיב לרוח ולקולות הציפורים שביער, להיות ערה לנשימה ולפעימות הלב ולתנועה המתקיימת בתוכה כל הזמן. במקביל ביקשתי מחברי הקבוצה להתקרב לשרון, להיות עדים לנשימתה ולתנועתה וגם להרשות לעצמם להניח עליה יד בעדינות. שרון התחילה לזוז במעגל, בהתחלה חרישית ובהמשך גם השמיעה קול. ביקשתי ממנה לא לעצור את התנועה והקול ואף לתת להם להתגבר ולגדול. תוך כדי תנועה ביקשתי משרון לומר לקבוצה משהו על הבית שבו היא חיה עכשיו. שרון אמרה "כרגע אני מרגישה שהגוף הוא הבית שלי. אחרי הרבה זמן שבו הרגשתי שאני לא יכולה ממש לנשום אני מרגישה עכשיו שהנשימה שלי חוזרת, שיש לי מקום. אני מרגישה כמו העצים שסובבים אותנו עכשיו, השורשים שלי נטועים עמוק באדמה, הגזע שלי יציב והראש, הצמרת שלי, פתוחים לשמים ותנועה. קולות הציפורים והריח של האורנים מזכיר לי את הבית שבו גדלתי כילדה, את אימא ואבא והאהבה שהייתה בינינו. אולי אני אביא את הנכדות שלי לפה ואראה להן את העצים הללו. אחרי הכול להיות סבתא זה גם סוג של בית".

בין הסמלי למוחשי, האדם והטבע – המשגה 
שתי הדוגמאות הקודמות מציגות את הדרכים שבהם גישת הטבע תרפיה משתמשת במודל ובגישה הטקסית כציר מרכזי בטיפול ואת האופן שבו תפיסת הקשר המשולש מטפל-מטופל-טבע שהורחב לקשר משושה משולבת בהבניית התהליך. השימוש בגישה ובמודל הטקסי נראה לאורך כל שלבי העבודה. בשלב הראשון - ההגעה, הכניסה וההיכרות עם המרחב הפיזי, הקבוצה ונושא הסדנה. בשלב השני - דרך המפגש והעבודה ההתנסותית, המאפשרת לאדם לחקור ולבטא את הנושאים שמעסיקים אותו בתוך המרחב הפנטסטי-יצירתי לבדו ובתוך הקבוצה ובאמצעים דרמטיים, כולל בחינת נושאים אישיים ונושאי טאבו ובשלב השלישי לסיום - באיסוף התהליך ויצירת אינטגרציה עם החיים שמעבר לקבוצה ולטיפול. שתי הדוגמאות מדגימות את השימוש בטקסים הקבועים שהתחילו את המפגשים, יצרו חוויה של ביטחון וסדר וגם את חלקיו הספונטאניים שנוצרו בכאן ועכשיו, עם כניסת דוד לתעלת הלידה שבנה בחול וכניסתה של שרון למעגל. הסיפורים הדגימו את האופן שבו הטבע יכול לשמש כמרחב לקיום טקסים שכאלו, כמו שנהוג למשל בדרמה תרפיה, וגם את האופן שבו הטבע יכול להשתלב ולקדם את התהליך. הדוגמאות ממחישות את האופן שבו אלמנטים בטבע, כדוגמת גזע כרות וחלול, צורת בית שנבנה בו, תחושתיות הרוח והחול וקולות הציפורים יכולים לקרב את המטופל לתחושות וזיכרונות עמוקים, לחוויות וכוחות הגוף וגם לשמש כמטאפורה לחיים. הדוגמאות הראו כיצד שיטת הטבע תרפיה משלבת בעבודתה מדיומים אמנותיים שונים (כתיבה, ציור, דרמה, תנועה, סיפור...) ואף נעה ביניהם תוך כדי שימוש באלמנטים מהטבע כחומרי יצירה ובמה לפעולה. הדוגמאות מראות כיצד הגישה הטקסית של הטבע תרפיה קשורה ואולי בלתי נפרדת ממונח הקשר המשולש והמשושה. המגע בכל המרכיבים של המשושה נראים בשלבי העבודה השונים: המטפל, המטופל, הקבוצה, הטבע, העבודה יצירתית-אמנותיות והרוחניות כמו גם בחירות המטפל, הנע ביניהם ומדגיש בכל פעם אחד מהם, זה שלהבנתו יתמוך יותר בשלב המסוים בתהליך. ניתן לראות את האופן שבו בהתאם לסיטואציה המטפל והקבוצה יכולים להישאר ברקע ולתפקד כשומרי מסגרת לעבודה, כעדים וכמתווכים בתהליך שמתרחש בעיקר בין המטופל והטבע (והיצירה). לחילופין, ברגעים שבהם לתהליכים שקשורים בקשר הבין-אישי יש משמעות רחבה יותר, לנוע ולקחת מקום מרכזי יותר במרחב בזמן שהטבע הופך לרקע. בהקשר מאמר זה, המציג את הטבע תרפיה כשיטה עצמאית הדוגמאות מדגישות את המשמעות הייחודית של הטבע בתהליך: את האופן שבו המפגש הבלתי אמצעי בטבע, בשילוב העבודה היצירתית והקבוצה יכול לעזור למטופל לעקוף הגנות קוגניטיביות ולאפשר ביטוי ושיח על נושאים כואבים שבלעדיהם אולי לא היו מתאפשרים. שילוב הטבע בתהליך והחיבור לתהליכים מחזוריים ואוניברסליים כמו גאות ושפל, זריחה שקיעה, קמילה והתחדשות, לידה ומוות ומאפשר לחברי הקבוצה, שעשויים כאמור להגיע מתרבויות ותפיסות חיים שונות להתארגן סביב אותם מכנים משותפים רחבים, אמיתות אוניברסליות וארכיטיפיים טבעיים וקולקטיביים שכולנו מכירים ומסכימים עליהם. תהליך זה עוזר ליצירת חוויה של אחדות, שותפות והשתתפות התומכים בתהליכי יצירת קבוצה ובחווייתה כמקום בטוח, מנרמל ומרגיע. חיבור זה עוזר ליצירת אווירה ומרחב התומכים בהתפתחות הטקס, הסכמה לסמלים, לדימויים ולארכיטיפיים שעולים במהלכו ומכאן מסיעים לתהליכי ההחלמה הקשורים לשהות במרחב הפנטסטי והסמי-טרנס שהטקס עשוי לכלול. הם פועלים בדרך א-לוגית ובאמצעות תהליכים קשורים לאונה הימנית של המוח (Berger, R. in press; Lahad, 2002). 

 טבע-תרפיה כמודל בדרמה תרפיה
הרעיון והאפשרות להתייחס לטבע תרפיה כמודל והרחבה של הדרמה תרפיה לעבודה בטבע ניתן לי לראשונה על-ידי פרופסור סו ג'נגינס כאשר הזמינה אותי להציג את הטבע תרפיה כהתפתחות והרחבה של הדרמה תרפיה בכנס הדרמה תרפיה הבינלאומי שקיימה ברומניה ב-2011. פרספקטיבה זו מתבססת על כך שהתפיסה והמודל הטקסי נמצא בבסיס שתי השיטות וכך גם ההתייחסות למונח "המרחב המקודש" ולתפקיד השאמאן שנוכח בשתיהן (Jennings, 1998; Jones, 1996 , Gringer, 1995;; ברגר ומקלאוד, 2007). גם הטבע תרפיה וגם הדרמה תרפיה משלבות ונעות בין כל המדיומים של האומנויות: משחק, דרמה, תנועה, אמנות חזותית, מוסיקה וסיפור ובכך מהוות סוג של אינטרמודל  (ברגר ולהד, 2011). שתיהן פועלות בתוך המרחב הפנטסטי (2006 Pendzik,) ובאמצעות הרחקה הדרמטית (Landy, 1983), מתייחסות ופועלות דרך אלמנטים כמו "מסע הגיבור" (Lahad, 1992), מטאפורה מרפאת (ברגר ולהד, 2011) ההתפתחות המשחקית-דרמטית (Jennings, 2011), פיתוח החוסן ושפות הגש"ר מאח"ד (lahad, 2013). אם נתבונן בטבע תרפיה כיישום של הדרמה תרפיה בטבע, כזו המתייחסת אליו כאל במה לפעולה ולעבודה הדרמטית-יצירתית תוך שימוש במרכיבים הפיזיים שבו כחומרי יצירה ו/או תפאורה נוכל להתייחס לטבע תרפיה גם כמודל בדרמה תרפיה המרחיב אותה ומאפשר את קיומה מחוץ לחדר ובטבע. נוכל לראות גם כיצד הטבע תרפיה נותנת למטפלים באמנויות מונחים ומודלים נוספים שבעזרתם יוכלו להיעזר בטבע ובתהליכים המתקיימים בו כדי לקדם ולהרחיב את התהליך בכלל לממדים רוחניים ולשאלות הקשורות להתמודדות עם אי ודאות בפרט. 

היער המרפא – דוגמה 5
תכנית "מקום בטוח" היא תכנית לפיתוח חוסן ומשאבי התמודדות לילדים צעירים. התכנית  פותחה ומיושמת עם אוכלוסיית ילדי גן ובתי ספר בצפון מאז מלחמת לבנון השנייה. התוכנית מתבססת על הקשר שבין הפגיעה ביער מהשריפות בזמן המלחמה והתאוששות היער אחריה לתהליך המקביל שעברו הילדים. היא מתבססת על סיפור מסגרת ורעיון מסע הגיבור כאשר היא משתמשת במטאפורות מרפאות מהסיפור (שומרי היער כדמויות בעלות סמכות, כוח ויכולת לעזור, עצים וחיות) שאותם משחקים הילדים ובעזרתם מתמודדים עם האירוע המפחיד והמסוכן. כך, ובאמצעות ההרחקה הדרמטית התכנית מזמינה את הילדים לשחק ולבטא את סיפור ההתמודדות שלהם, לבטא פחדים ולהתחבר לכוחות בתוך המרחב הפנטסטי הבטוח. התוכנית מתחילה בכיתה עם הקראת הסיפור לילדים והזמנתם לבחור אחת מהדמויות ולצייר אותה או את היער. בהמשך ובעזרת טקס, איפור ואביזרים מתבצעת כניסה לדמויות של שומרי היער שבה הילדים יוצאים לטבע הסמוך. הם בונים בו את מחנה שומרי היער, מכינים סמלי כוח ומקימים פעילויות שמאפשרות להם לבטא את סיפורם ולהתחבר לכוחותיהם. בהמשך, ובהתאם לסיפור המסגרת, לאחר תום השריפה, כאשר הביטחון שב ליער ואיתו גם בעלי החיים שעזבו, הילדים נוטעים עצים, בונים וממקמים ביער גם מתקני האכלה לציפורים ובמידת האפשר גם תיבות קינון. באופן זה הילדים לא רק מתחברים לכוחותיהם דרך מטאפורת ותפקיד שומרי היער, אלא, גם נותנים מכוחותיהם לאחר, עוזרים לטבע ולסביבה. כך העשייה האקולוגית-חברתית עוזרת להם להתחבר גם להרגשת מחזוריות, משמעות, וערך רחבים של חיבור לקהילה ולטבע, לגדול ולרחב ממני. 

תכנית "מקום בטוח" היא תכנית טבע תרפיה מוכרת, שפעלה מאז 2006 עם יותר מ 10000 ילדי גן ובתי ספר מהחינוך הרגיל והמיוחד, היהודי, הערבי והדרוזי בצפון. היא זכתה להכרת משרד החינוך, קיבלה המלצה מהשירות הפסיכולוגי חינוכי וזכתה בפרסים (Berger & Lahad, 2010). מכיוון התכנית מתבססת ופועלת על מרכיבי הדרמה תרפיה שצוינו קודם, ניתן להתייחס אליה גם כתוכנית דרמה תרפיה המתקיימת בטבע ומכאן שהיא מהווה דוגמה להתייחסות לטבע תרפיה כמודל של דרמה תרפיה. חשוב להדגיש כי בתכנית פרוטוקול זו יש פחות התייחסות לדינאמיקה העצמאית של הטבע כאשר ההתייחסות אליו היא יותר כתפאורה או במה לסיפור שנכתב מראש. בהקשר זה יש פחות גמישות ותנועה בתוך "הקשר המשולש" ופחות התייחסות לאירועים ספונטאניים שהטבע מזמן ומביא. התייחסות גמישה יותר, שמשלבת את הדינאמיקה של הטבע בתהליך ניתן לראות בדוגמאות הקודמות, שגם מהן עולה האפשרות להתייחס לטבע תרפיה כמודל והרחבה של דרמה תרפיה ואולי גם של טיפול בתנועה ואמנות חזותית או של כל טיפול יצירתי-הבעתי המשלב ונע בין תחומי האמנות השונים בפרט.

"לפתוח דלת" – שילוב עבודה בחדר ובטבע
המאמר ברובו הציג את הטבע תרפיה, את האפשרות לקיים תהליך טיפולי על כל שלביו בטבע. בו-זמנית ובהקשר למאמר זה ראוי להזכיר את האפשרות המובנת מאליה - לקיים תהליך טיפולי שמשלב עבודה בחדר ובטבע. כך למשל עבדתי עם קבוצה של אוכלוסייה פוסט טראומטית שכלל מפגש בטבע הסמוך לקליניקה, במפגש זה פגשנו גם שאלות של התמודדות עם אי ודאות וחוסר שליטה (בסביבה) שבהם יכולנו להתבונן בחדר במפגש העוקב. הסטינג היה בנוי ממפגש בחדר (שהיה בשליטתנו) ומפגש בטבע (שאינו בשליטה שלנו) בצורה עוקבת שהשלימה ותמכה בתהליך. זכורה לי דוגמה מקבוצה של אמהות וילדיהם בסיכון שפעלו בסטינג משולב דומה. המפגש בטבע היה משותף להורים ולילדים והתנהל בצורה חווייתית ומשחקית שתרגלה והרחיבה יכולות תקשורת מיטיבות בזמן שהמפגש העוקב בחדר התקיים בנפרד ובשתי קבוצות במקביל – הורים וילדים לחוד. עם ההורים התבוננו על הדינאמיקה, ההתנהגות והיחסים שהתקיימו עם הילדים בטבע וניסינו ללמוד מהם, כסוג של הדרכת הורים בעת שבקבוצת הילדים עיבדנו באמצעות משחק תכנים שעלו בטבע בנוגע ליחסים עם ההורים וגם עם האחים והאבות (שלא היו במפגש אך נכחו בכל זאת...). דוגמה אחרונה שאתן בפרק זה לקוחה מטיפול פרטני שבו ליוויתי אישה שאיבדה את בעלה. חלק מהמפגשים התקיימו בחדר וכללו שיח ועבודות יצירה שהיו קשורות לתהליכי עיבוד והתמודדות עם האובדן. חלק אחר כלל שהות וטיול בטבע הסמוך ליישוב, מקומות שבהם נהגה לטייל עם בעלה ושעם מותו הפסיקה לטייל בהם מכיוון שהמפגש עם הנוף העצים את הגעגוע והבדידות. בהמשך הטיפול ערכנו בטבע טקסים שבהם שילבנו והשתמשנו בעבודות יצירה שהוכנו בחדר. כך למשל שחררנו במי הנחל מתנות שהאישה הכינה לבעל שנפטר בטקס שהיה חלק מתהליך עיבוד האובדן ותהליך השחרור שלה. במקביל יצרנו בקליניקה קולא'ג מצילומים שצילמנו יחד בטבע, ממקומות בהם שהתה עם בעלה, כאשר חלק מהעבודה כלל התייחסות ציורית לחללים הריקים שבין התמונות והוספת ציורים בתוכם ועל הצילומים. כך יצרנו דיאלוג עם הריק וההיעדר, כמו גם ההשלמה וההתמלאות שחוותה האישה בשלב זה של חייה.

למרות שכל הדוגמאות בפרק זה לקוחות מתוך עבודתי, שמתקיימת סמוך לאזור מגוריי באצבע הגליל, שבו הטבע הפראי נגיש יחסית, חשוב לציין כי ניתן לעבוד גם בטבע עירוני, בפארק או גינה הסמוכה לקליניקה /מוסד. זה כמה שנים שאני מנחה קבוצות טיפוליות של ילדי גן בטבע העירוני בקריית שמונה. הפעילות מתקיימת בגינת הגן, על מקלט בגינה השכונתית שכוללת 4 עצי אורן, ואפילו תחת עץ אחד ליד המזבלה השכונתית – מקום שמסתבר כעשיר ביותר בחומרי יצירה ממוחזרים שמשתלבים מצוין בבניית בית בטבע, מחנה, ספינת שודדי ים ועולמות נוספים שעבודתנו מתבססת עליהם. כך גם תכנית "נפגשים בטבע" שפעלה באגף לחינוך מיוחד במשך שנים וגם תכנית "מקום בטוח" התקיימו בטבע הסמוך לבית הספר או לגן, שכלל במקרים מסוימים שני עצים ופיסת דשא קטנה. כמובן שלסוג ולאיכות הטבע שבו עובדים יש משמעות והשפעה על התהליך, וכך גם לשעה ולעונה שבה מתקיימת הפעילות. על אלמנטים אלו מתבסס המונח "לבחור את מרחב העבודה הנכון" (ברגר ולהד, 2011) (שאיננו מפורט במאמר) אולם בכל "טבע" ניתן לעבוד תוך כדי התייחסות למונח הקשר המשולש/משושה. במקרים שבהם הטבע דל קיימת תמיד האפשרות שהוא ישמש יותר כרקע ובמה לתהליך ויתפקד פחות כמשאב טיפולי עצמאי. גם אז יתקיימו תהליכים עצמאיים שהטבע יכיל ויזמן כמו למשל תהליכים הקשורים במחזוריות השנה, חיות שעוברות או עוברי אורח וגם אז ניתן להתייחס ולשלב אותם בתהליך...

  • לקריאה נוספת על תכנית מקום בטוח, לקבלת פרוטוקול התוכנית וגם לקריאת תיאוריות ומודלים מתחום הטראומה, החוסן, הטיפול בשילוב אמנויות בילדים והטבע תרפיה ניתן לפנות לספר "היער המרפא – טבע תרפיה ושילוב אמנויות לטיפול בילדים לאחר משבר", שנכתב ע"י ברגר ולהד ויצא לאור בהוצאת אח ב-2011.
  •  
    אתיקה...
    כל שיטה ומקצוע טיפולי צריכים לכלול כללים וקוד אתי שיתייחסו, יתנו מענה ויתוו דרך לעבודת המטפל סביב סוגיות אתיות, פילוסופיה ומוסר שהוא עשוי לפגוש בעבודתו בכלל ו"באזורים אפורים" בפרט (McLoed, 2003) . הקוד האתי המקצועי צריך להיות קשור בזהות ותוכן מקצועי של התחום המסוים ולגעת בנושאים הייחודים לו ( Exler-Levi, 2007). באופן כללי נראה כי מטרתו להבטיח ולקדם מקצועיות ברמה טובה ולהגן על הלקוח מפני התנהגות בלתי מוסרית ו/או לא אתית של המטפל (McLeod, 2003; Peled, 2003; www.yahat.org/ethics.asp). כך למשל הקוד האתי של המטפלים בהבעה ויצירה, שפותח על ידי י.ה.ת - ארגון הגג של המטפלים באמנויות מתייחס לארבעת התחומים הבאים בקביעת כללי האתיקה של המקצוע: קידום רווחתו הנפשית של המטופל, מקצועיות, יושרה ואחריות חברתית. 

    הקוד מגדיר סטנדרטים הקשורים ליחסים ולעבודה בין קולגות בתחום וגם ליחסים בין המטפל למטופליו. הוא מתייחס גם לנושאים הנובעים מהמאפיינים הייחודים של הטיפול באמנויות – היצירתיות,  הספונטאניות, הקירבה הגופנית והמגע הפיזי שייתכנו בו. הוא לא אוסר או מבקש למנוע אותם, אלא מדגיש מורכבויות שנושאים אלו עשויים לכלול ומבקש להעלות את המודעות ותשומת הלב אליהם.

    ברוב המקרים הקוד האתי מנוסח ונקבע על-ידי ועדה שמונתה על ידי ארגון הגג של התחום, שמייצג את חבריו ונבחר על ידם. תחום הטבע תרפיה צעיר ועדיין לא עבר תהליך שכזה. למרות זאת וכמי שהמשיג, פיתח וייסד אותו ברמה האקדמית וכמי שכותב מאמר זה לספר ומתוך החשיבות לכלול בפרק המציג את השיטה גם התייחסות לנושא האתיקה, אני בוחר להציג את הנושא כאן. אני מציג את גישתי לנושא, בצורה לא מחייבת וללא שמוניתי על ידי ארגון כלשהו ו/או קבוצה מסוימת לעשותו.

    שיטת הטבע תרפיה פועלת בדרכים דומות לאלו של הטיפול באמנויות; אולם להבדיל ממנה מתרחשת בטבע הפתוח, החי והדינאמי. מרחב שאינו בבעלות המטפל ושיש לו ערך וחיים משל עצמו. הבדל זה מחדד את חשיבות ההתייחסות האתית בשלושה תחומים עיקריים.

    א.     יחסי מטפל-מטופל: נושא זה קשור להתייחסות לסוגיות הקשורות לנושאים כמו אינטימיות, גבולות גוף, מגע גופני וביטחון פיזי שמשמעותם מועצמת במפגש במרחב הפתוח ובעבודה החווייתית בו. מכיוון שנושאים וסוגיות אלו מוכרים גם בתחומי טיפול ההבעתי וטיפולי גופ-נפש אחרים נראה שהטבע תרפיה יכולה לאמץ למשל את הקוד האתי שקבע י.ה.ת וליצור בו התאמות לעבודה במרחבי הטבע הפתוחים.

    ב.      יחסים עם תהליכי היצירה ותוצריה: נושא זה קשור לשאלות של שליטה ושימור של התוצר האמנותי שיכול להיווצר במהלך התהליך וגם בשאלות של הבעלות עליו. כך למשל וכמו בדוגמאות מהעבודה עם יוסי ודוד שפורטו כאן, כשהגשם, גלי הים או הנחל שטפו ושינו את מרחב העבודה ותוצרי האמנות והציגו את האפשרות כי התוצר האמנותי ייהרס ו/או ישתנה ו/או ייעלם במהלך העבודה ובין מפגש למפגש. תהליך זה מזמן שאלות של אמון של המטופל במטפל. המלצתי היא להציג כבר בראשית העבודה את ההשפעות האפשריות שיכולות להיות לתופעות ולתהליכים טבעיים שלא בשליטת המטפל ו/או המטופל על מרחב העבודה ועל תוצרים שעשויים להיווצר במהלכו. מרכיב אחר, שכיח פחות אך שנתקלתי בו, שאלת הבעלות על התוצרים האמנותיים. כך למשל במהלך תהליך יצירה שהתפרש על כמה עשרות מטרים וכלל עבודה בחוטי תיל וזבל שנאספו מהשטח, בתוך חורש שהיווה גם שטח מרעה לבקר עלתה בסיום העבודה השאלה – למי המיצב שייך והאם ניתן לגדר אותו בחבל, עד למפגש הבא?... לי היה ברור שהמיצב הוא חלק מהסביבה וכי גידורו עשוי לפגוע בבעלי החיים שבשטח, שהיו שם לפנינו ושהוא בעצם ביתם. המטופלת, לעומת זאת, הרגישה כי המיצב וגם המרחב שבתוכו הפכו לשלה וכי היא רוצה לגדרו כדי לשמור עליו... סוגיה זו הייתה קשורה מאד לשאלות של שליטה, גבולות גוף ותפיסת מרחב של המטופלת והם הוכנסו לתוך השיח הטיפולי וקידמו אותו. יכולים לעלות גם שאלות פילוסופיות שקשורות בתפיסת מערכת היחסים אדם - טבע, ולכן אני מוצא לנכון להביא דוגמה זו גם כסוגיה אתית אפשרית.

     ג.       יחסים עם הטבע: נושא זה מיוחד לשיטת הטבע תרפיה ומצריך התייחסות ייחודית. הוא נוגע בשאלות פילוסופיות ואקולוגיות עמוקות הקשורות למערך יחסי הגומלין אדם - טבע ולשאלות של ההיררכיה הקיימת ביניהם. באותו האופן שמיותר לציין בחוזה האתי של המטפלים באמנויות שאסור לגנוב ממטופל או לבצע בו מעשה סדום, כך נראה לי שגם מיותר להכניס לקוד האתי של הטבע תרפיה חוקי התנהגות בסיסיים הנוגעים לשימור ודאגה בסיסים לטבע, כמו למשל את ההכרח של איסוף לכלוך בתום מפגש, איסור קטיפת פרחי בר, איסור הבערת מדורה אלא במקומות מותרים ובדרך בטוחה שתמנע שריפה או השארת סימני פיח, הליכה בשבילים מסומנים, ולאי כניסה לשמורות סגורות וכרומה. נראה לי שהתנהגות שנותנת כבוד בסיסי לחוקים הקשורים בשמירת טבע אינם צריכים להיכנס לתוך השיח האתי אלא להילקח כמובנים מאליהם, להילמד ולהישמר כחלק ממקצוענות טובה (good practice) אבל ייתכן ותפיסתי זו מוטעית ויש צורך להתייחס גם לנושאים אלו בקוד אתי. לדעתי הגדרת הקוד האתי צריכה לגעת כאמור באזורים האפורים והמורכבים, אלו החורגים מחוקי מדינה ומההיגיון ותפיסת המוסר הקולקטיביתץ למשל, האם במהלך תהליך טיפולי בו המטופל מבקש לשבור ענפים של עץ, לפלס שביל במעלה גבעה, או לפנות אבנים ממשטח סלעי לשם בנית "בית בטבע" על המטפל לאפשר זאת? האם זה מוסרי ואתי? האם בעצם הפעולה הזו, בה המטופל משתמש במרכיבים מהטבע לצרכיו הוא אינו מנצל אותו ו/או פוגע בבית הגידול, בחי ובצומח של הסביבה הטבעית שבה הוא עובד ושבעצם מספקת לו את המרחב המיטיב להתפתחותו ועבודתו? האם כשקבוצה יוצאת לתהליך בן כמה ימים במדבר וכחלק ממנו רוצה להתרחק מסביבת בני אדם ולהיכנס למרחבי הטבע הפראיים – האם הליכה בשבילים לא מסומנים, לינה בשטח ולא בחניוני לילה או הבערת אש במקומות שאינם מוגדרים לכך ובשימוש של מעט הצמחייה המדברית שקיימת בשטח – היא אתית? האם היא מהוה ניצול של הטבע ופוגעת בו? כמובן וכפי שהדגמתי קודם ניתן להכניס את השיח על נושאים אלו לתוך השיח הטיפולי ולהשתמש בהם לקידום תהליכים אישים וקבוצתיים של המטופלים, אבל, ובהקשר למאמר זה אני בוחר להשאירם כדוגמאות לסוגיות אתיות שמסמנות חלק מהמורכבות האתית שהעבודה בטבע תרפיה יכולה לכלול ואת הצורך בקביעת קוד אתי ייחודי בתחום. קוד שיעזור לאנשי המקצוע לשמור ולבסס מקצוענות טובה, שתשמור לא רק על המטופלים מפנינו, ועלינו מפני תביעות שלהם אלא גם על הטבע שבו אנו עובדים ופועלים. הטבע שותף בתהליך הריפוי ומסייע לנו לקיימם עבור עצמנו ומטופליו (Berger, 2009).  

    כאמור יצירת קוד אתי היא משימה לאיגוד מקצועי ולא לאדם אחד. כמדריך אני יכול לייעץ לקוראים שרוצים לקיים עבודה טיפולית בטבע ו/או בטבע תרפיה או באלמנטים מתוכה להפוך את הנושאים האלו לחלק מהנושאים הראשונים עליהם מדברים עם מקומות העבודה שלהם והמטופלים שלהם ובכך יתואמו ציפיות בנושא ויגרמו לעיסוק בהם להיות חלק מהחוזה ולהגדרת הגבולות שבתוכם יתקיים הטיפול.

    צידה לדרך – דיון וסיכום 
    פרק זה הציג את אבני היסוד התיאורטיים והמושגיים המרכזיים של שיטת הטבע תרפיה והדגים את משמעותם היישומית עם אוכלוסיות שונות במערכים שונים. הוא הראה כיצד הם יכולים לעזור למטפל לא רק לקיים טיפול יצירתי בטבע בהתייחס לטבע כמרחב ובמה לעבודתו אלא גם כיצד הוא יכול לשלב את הטבע בתהליך ובכך לקדם ולהרחיב אותו. תוך כדי התייחסות לתיאוריה של הטבע תרפיה הפרק הציג תפיסה המתבוננת בתהליכים של בריאות, חולי, אושר והחלמה מפרספקטיבה חברתית-אקולוגית רחבה, היוצאות "מהעצמי" אל החברה והתרבות בכלל. כזו הרואה קשר בין ההתרחקות מהטבע להתפתחות מצוקות וחולי כתופעות חברתיות ומכאן למשמעות המיטיבה שיכול להיות לחיזוק הקשר עם הטבע. עמדה זו קשורה לתפיסה החברתית של הטבע תרפיה ומסבירה גם את המיקוד שלה בעבודה קבוצתית וקהילתית, את התפיסה הפסיכו-חינוכית השמה במרכזה את רעיון החיבור לכוחות ואת ביסוס וחיזוק הקשר המיטיב שבין האדם והטבע. תוך כדי התייחסות לערך המרפא העצמאי של הטבע ולמונחים כמו טקס, מרחב פנטסטי, והרחקה הפרק הציג את הקשר בין הטבע תרפיה לתפיסת האמנות כתרפיה, 
    Therapy  Art as, וגם את האפשרות להתייחס לטבע תרפיה כמודל המרחיב את הדרמה תרפיה ושיטות טיפול מבוססות אמנות לעבודה בטבע. אפשרות זו הוצגה בסעיף מיוחד אבל ניתן לראותה בכל הדוגמאות שפורטו במאמר שכן בכולן התהליך מתבסס על עבודה לא מילולית וגישה משחקית ויצירתית. הוצגה גם האפשרות לשלב עבודה בחדר ובטבע ולעבוד בטבע עירוני. הפרק נגע גם בנושאים מורכבים כמו אתיקה, מגע, היררכיה, שותפות וסמכות בטבע תרפיה ובכך, באופן ישיר ועקיף, מזמן את כל המטפלים מכל התחומים להתבוננות מחודשת בנושאים אלו. מפאת קוצר המאמר לא הוצגו מונחים כמו למשל "לבחור את מקום העבודה" (Berger, 2009), והקונספט של "חיבור לאמת האוניברסאלית ולמחזוריות הטבע"; לא הוצגו המודלים ושיטות ההתערבות היישומיות של הטבע תרפיה (ברגר ולהד, 2011; Berger, 2009) ולא הוצג המודל האבחוני המתבסס על מודל הבית בטבע (Berger, 2008 ). כך לא דובר גם על מגבלות השיטה ואתגרים נוספים שיש להמשיך ולפתח, לבסס ולהרחיב. על נושאים אלו ניתן לקרוא במאמרים וספרים שפורסמו. למרות העשייה הרבה שבוצעה בתחום וההכרה האקדמית שהושגה חשוב לציין כי הטבע תרפיה היא עדיין שיטה צעירה ומתפתחת. כמי שייסד ויילד אותה ברמה האקדמית מרגש אותי לראות כיצד בוגרי תכניות טבע תרפיה ממשיכים לפתח ולהרחיב אותה. הם מפתחים דרכי עבודה נוספות ומיישמים אותה עם אוכלוסיות שלא רק שלא עבדתי אתן בגישת טבע תרפיה אלא גם הייתי ספקן לגבי האפשרויות לעבוד איתם בשיטה ובהצלחה. במקביל להתפתחויות אלו, שבעיקרן אינן אקדמיות ויש להדגיש כי מחקר ופרסום נוספים על ידי כותבים נוספים יתמכו בהמשך פיתוח השיטה וביסוסה. כך גם פרסום של מאמרים וספרים נוספים ופיתוח תכניות הכשרה לא רק ברמת לימודי תעודה ובמסגרת לימודי המשך, אלא גם כלימודים אקדמיים לתואר שני. אמנם הטבע תרפיה נלמדת כבר כקורסים ברמת BA ומשולבת בקורסיMA  שונים, אלא, כדי לשפר ולהרחיב את הביסוס שלה כשיטה עצמאית ולקבל הכרה אקדמית ומקצועית נרחבת. ארוכה עוד הדרך...

    ביבליוגרפיה: 

    ברגר, ר. (2005). להיות בטבע – טבע תרפיה עם אנשים זקנים. דורות. 80, 36-41.

    ברגר, ר., ולהד, מ. (2011). היער המרפא – טבע תרפיה ושילוב אמנויות לטיפול בילדים לאחר משבר
    קריית טבעון: הוצאת אח.

     ברגר, ר., ומקלאוד, ג. (2007). טבע תרפיה – מסגרת תיאורטית ויישומית. מידעו"ס, 46, 22-31.

     שורצמן, א. (2007). רופא לבן אלים שחורים. תל אביב: אריה ניר.

    Abram, D. (1996). The spell of the sensuous. New York: Vintage Books.

    Bandoroff, S. (2003). Family therapy with a twist and shake and a shout: Adventure Family Therapy in Practice. In (K. Richards and B. Smith, (Eds.). Therapy within Adventure (pp. 243-251). Germany: Ziel Publications. 

    Berger, R. (2008). Building a Home in Nature: An Innovative Framework for Practice. Journal of Humanistic Psychology, 48 (2), 264-279

    Berger, R. (2009). Nature therapy – Developing a framework for practice. A Ph.D. University of Abertay, Dundee: School of Health and Social Sciences.

    Berger, R. & Lahad, M. (2010). Safe place. Ways in which nature, play and creativity can help children cope with stress and crisis: Establishing the kindergarten as a safe haven where children can develop resiliency. Early Child Development and Care, Vol.180, (7) 889-900.

    Berger, R. & Tiry, M. (2012). The enchanting forst and the healing sand – Nature Therapy with people coping with psychiatric difficulties. The Arts in Psychotherapy, 39, 214-216.

    Beringer, A and Martin, P. (2003). On adventure therapy and the natural worlds: Respecting nature’s healing. Journal of Adventure Education and Outdoors Learning, 3, 29-40.

    Burg, J, E. (2001). Emerging issues in therapeutic adventure with families. Journal of Experiential Education. 24 (2), 118-223.

    Chaiklin, S. & Wengrower, H. (2009). Dance/movement therapy. Life is dance. New York: Routledge.

    Crisp, S. & O'Donnell, M. (1998). Wilderness adventure therapy in adolescent psychiatry. In (C.M. Itin, ed.). Exploring the Boundaries of Adventure Therapy: International Perspectives. USA: The Association of Experiential Education. 

    Cushman, P. (1990). Why is the self empty: towards a historically situated psychology. American psychologist, 45, 599-611.

    Davis, J. (1998). The transpersonal dimensions of Eco-psychology: nature, non-duality, and spiritual practice. The Humanistic Psychologist.  26 (1-3), 60-100.

    Eliade, M. (1959). The sacred and the profane. New York: Harcourt Brace
    Jovanovich

    Evans, J, R. (1997). Passages of the soul. Dorset, England: Element books.

    Exler-Levi, T. (2007) The ethical perception of animal assisted therapy. Animal and Society, 33, 28-37.

    Garst, B., Scheider, I. & Baker, D. (2001). Outdoor adventure program participation impacts on adolescent self-perception. Journal of Experiential Education. 24 (1), 41-50.

    Gergen, K, J. (1991). The shattered self: dilemmas of identity in modern life. New York: Basic.

    Grainer. R. (1995). The glass of heaven. London & Bristol, England: Jessica Kingsley Publishers.

    Hartley, L. (2004). Somatic psychology. London: Whurr Publishers.

    Hazan, H. (1992). The anthropological discourse. Tel Aviv, Israel:. The Ministry of Defense.

    Jennings, S. (1995). Theatre, ritual and transformation. London: Routledge.

    Jennings, S. (1998). Introduction to drama therapy. London: Jessica Kingsley.

    Jennings, S. (2012). Theater of resilience: Ritual and attachment with marginalized groups – We are all born dramatized and ritualized. In C. Schrader (Ed). Ritual theatre - The power of dramatic ritual in personal development, groups and clinical practice. (pp 200-216). London: JKP.

    Jones, P. (1996). Drama as therapy, theater as living. London: Routledge.

    Kaly, P.W. & Hessacker, M. (2003). Effects of a ship-based adventure program on adolescent self-esteem and ego-identity development. Journal of Experiential Education. 26 (2), 97-105.

    Kellen-Taylor, M. (1998). Imagination and the world: A call for ecological expressive Therapies.  The Arts in Psychotherapy, 25 (5), 303-311.

    Kinder, D, W. (2002).  Nature and  psyche - radical environmentalism and the politics of subjectivity. Albany: University of New York.

    Kuhn, J.L. (2001) Toward an ecological humanistic psychology. Journal of Humanistic Psychology, 41: 9-24.

    Lahad, M. (1995). Interviews with pioneers and practitioners. In S. Jennings, A. Cattanach, S. Mitchell, A. Chesner & B.Meldrum (Eds.), The Handbook of Dramatherapy (pp. 179-182). London: Routledge.

    Lahad, D. (2002). Creative supervision. London: Jessica Kingsley Publishers.

    Landy, R. J. (1983). The use of distancing in drama therapy. The Arts in Psychotherapy. 10(3), 175-185.

    Marcow-Speiser, V. (1998). Ritual in expressive therapy. In: J. Rubin (Ed.), Therapeutic presence. pp: 204-218. London: JKP.

    McNiff, S. (1992). Art as medicine. London: Shambala.

    McNiff, S. (1979). From Shamanism to Art Therapy. Art Psychotherapy.  3, 155-161

    McLeod, J. (1997). Narrative and psychotherapy. London: Sage.

    McLeod, J. (2003). An introduction to counseling. Berkshire: Open University Press.

    Meged, N. (1998). Portals of hope and gates of terror. Shamanism, magic and witchcraft in south and central  America. Tel Aviv: Modan.

    Neill, J. T. & Heubeck, B. (1998). Adolescent coping styles and outdoor education: Searching for the mechanisms of change. In C.M. Itin, (Ed.). Exploring the Boundaries of Adventure Therapy. International Perspectives. USA: Association of Experiential Education.

    Peled, (2003). The ethical codes of the Israel psychologists association. Retrieved 1/6/08 from: (http://www.psychology.org.il/psycho2/index.html.,www.yahat.org.ethics.asp)

    Pendzik, S. (1994). The theatre stage and the sacred space. The Arts in
    Psychotherapy
    , 21, 25-29.


    Pendzik, S. (2006). On dramatic reality and its therapeutic function in drama therapy. The Arts in Psychotherapy, 33, 271–280.

    Pilisuk, M. & Joy, M. (2001). Humanistic psychology and ecology. In Schnedier, K.J., Bugental, J.F.T. and Pierson, J.F. (Eds.). The Handbook of Humanistic Psychology. Thousand Oaks, CA: Sage. Pp. 101-114.

    Price, R and DeBever, M. (1998). The Windana therapeutic community's action adventure program. In C.M. Itin, (Ed.). Exploring the Boundaries of Adventure Therapy International Perspectives. USA: Association of Experiential Education.

    Roberts, B., Horwood, S., Aunger, N. and Wong, M. (1998). Adventure with adults living with psychiatry disability. In C.M. Itin, (Ed.). Exploring the Boundaries of Adventure Therapy: International Perspectives. USA: Association of Experiential Education.

    Roszak, T. (2001). The voice of the earth. Grand Rapids: Phanes Press.

    Roszak, T., Gomez, M. E., Kanner, A.D. (1995). Ecopsychology: restoring the mind, healing the earth. San Francisco, CA: Sierra Club Books.

    Rubin, A, J. (1984). The art of art therapy. New York: Brumel Mazel.

    Simpson, C.A. and Gillis, L. (1998). Working with those who hurt others: adventure therapy with juvenile sexual perpetrators. In C.M. Itin, (Ed.). Exploring the Boundaries of Adventure Therapy: International Perspectives. USA: Association of Experiential Education. 

    Totton, N. (2003). The ecological self: introducing eco-psychology. Counseling and Psychotherapy Journal. 14, 14-17.

    Toton, N. (2005). New dimensions in body psychotherapy. Berksire: Open university Press.

    Turner, V. (1967). The forest of symbols. London: Cornell University Press.

    Turner,V. (1986). The Anthropology of Experience. Evanston, ILL: Illinois University Press.

    West, W. (2000). Psychotherapy & spirituality: Crossing the line between therapy and religion. London: Sage

    West, W. (2004). Spiritual issues in therapy. New York: Palgrave.

    Whitaker, P. (2010). Groundswell - The nature and Landscape of Art Therapy. In Moon, C.H. (Ed), Materials and media in art therapy: Critical understandings of diverse artistic vocabularies. New York: Routledge

     

    חדשות-ועדכונים

    ראה:בכותרת כנסים וימי עיון 

     LET'S PLAY
    אימפרוביזציה כמדיום מרכזי בטיפול, הנחייה ופרפורמנס
    כינוס בין-תחומי חוויתי
    חמישי 7/6/2016 -
    שישי  
     8/7/2016
    במכללה האקדמית
    לחברה ואמנויות, נתניה