english עברית
   
TEXT_SIZE

התפרסם באתר האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך, לקראת כנס הטבע התרפיה השני 6.7.06 במכללת גורדון לחינוך

 נפגשים בטבע – בין חינוך לטיפול, מורה לתלמיד, אדם לטבע

על תהליכי ההתפתחות האישיים והמקצועיים שהתרחשו בקרב מורים שעבדו בתוכנית

 "נפגשים בטבע"

 

רונן ברגר – ראש המרכז לטבע תרפיה ותוכניות ההכשרה במכללת תל-חי, סמינר הקיבוצים (ת.ל.מ) ומכללת גורדון. מנהל תוכנית "נפגשים בטבע" במשרד החינוך


פותחים דלת

לפני כשנה פרסמתי בעיתון זה מאמר שהציג חלק מהפוטנציאל הטיפולי-חינוכי הטמון בעבודה בטבע. המאמר כלל תיאורי מקרה שהציגו את תהליכי ההתפתחות והגדילה שהתרחשה בילדים שהשתתפו בתוכנית בזכות הקשר הבלתי אמצעי עם הטבע והשימוש במתודות יצירתיות ולא מילוליות.

במאמר זה אבקש להתייחס לתחום מפרספקטיבה נוספת, כזו הזוכה בדרך כלל להתייחסויות מועטת בספרות. המאמר יתמקד בתהליך אותו עברו המורים שהשתתפו בתוכנית, תהליך אשר השפיעה על ביטחונם ותפיסתם העצמית, ראייתם החינוכית, איכות הקשר שיצרו עם הילדים והאקלים הכיתתי שאפשרו. כדי להשלים את יריעת המאמר הקודם, המאמר הנוכחי יתמקד בעיקר בתהליכים אשר עברו המורים אשר הנחו את תיאורי המקרה שפורסמו אז. המאמר מסתמך על ניסיוני כמרכז תוכנית "נפגשים בטבע" המוצאת לפועל במחוז צפון וכוללת את הכשרת הצוותים והדרכתם (supervision) במשך שלוש השנים האחרונות. הציטוטים שכלולים במאמר לקוחים מתוך ראיונות המחקר שנערכו למורים ולמטפלים שהנחו את התוכנית כאשר רק המורים מצוטטים כאן. שמות אנשי הצוות והציטוטים מפורסמים בהסכמתם הצוותים.


"נפגשים בטבע"

"נפגשים בטבע" היא תוכנית חינוכית-טיפולית המתקיימת בטבע באופן חוויתי ויצירתי. התוכנית מתבססת על גישת הטבע תרפיה. הטבע תרפיה משלבת אלמנטים מטיפול בהבעה ויצירה, גשטאלט, הגישה הנרטיבית, אקו-פסיכולוגיה, זן בודהיזם, חינוך התנסותי ושאמאניזם באופן היוצר תיאוריה ומודלים אשר מתאימים לעבודה במרחב הפתוח, החי והדינאמי במערך קבוצתי ופרטני. "נפגשים בטבע" מוצאת לפועל במגוון מסגרות חינוכיות כאשר הנחייתה מתבצעת במשולב על-ידי מורה ומטפל/ת מבית הספר המסוים. הפועלת מתוך הנחת היסוד כי בטבע מתקיימים משאבים רגשיים ותחושתיים אשר מגע וקשר עימם יכול לקדם תהליכי למידה, גדילה והתפתחות אישית ובינאישית.


בין סגור לפתוח, מתוכנן לספונטאני, דידקטי לתהליכי

כמי שמגיע מעולם של טיפול באומנויות, ריקוד ושמירת טבע לקח לי זמן להבין את הקושי שחשו חלק מהמורים שהצטרפו והנחו את "נפגשים בטבע". נראה היה כי ההבדל בין המרחב הטבעי שמחוץ לכיתה לזה שנמצא בתוכה היווה את מקור הקושי העיקרי, שכן השפיע לא רק על צורת העבודה הקונקרטית אלא גם על שאלות בסיסיות כגון מהו חינוך ולמידה, מהם תפקידי המורה ומה האיזון בין דרכי עבודה קוגניטיביות, וורבאליות ומובנות לחווייתיות, יצירתיות וספונטאניות. במהרה הסתבר כי מרחביו הפתוחים וחסרי הגבולות של הטבע, מכלול הגירויים הוויזואליים והתחושתיים הקיימים בו והשתנותו המתמדת והבלתי נשלטת קראו תיגר על גישות עבודה מובנות שהתגבשו לאורך שנים והותאמו למסגרת הכיתתית והדידקטית. במהרה גילו אנשי הצוות כי הטבע מזמן סיטואציות בלתי צפויות, כאלו שמסיטות את ההתנהלות מזו שתוכננה מראש ומחייבות להבנות אותה מחדש. בהתחלה נתפסו שינוים אילו כמטרידים ומקשים, כאילו כוחות הטבע קוראים תיגר על החלטותינו ויכולתנו לשלוט במציאות חיינו בכלל ובהתנהלות הקבוצתית בפרט, בהמשך נראה היה כי הן גולמות בחובן אפשרויות יקרות ערך. דוגמא לסיטואציה כזאת מובאת מעבודתן המשותפת של רבקה מוצרי ורחל אלג'ם בבית ספר "גלים" שבעין המפרץ:

רחל: אני זוכרת איך פעילויות שתכננו היו נקטעות ומשנות כיון בצורה דרמטית. פעם אחת כאשר רק יצאנו מהכיתה נתקלנו על הדרך בציפור מתה. הקבוצה, שיותר מחצי מחבריה חיו במשפחות חד הוריות  התקבצה סביבה והחלה לשאול שאלות: בת כמה הציפור? ממה מתה? האם היה לה בן זוג? מה יקרה עכשיו לילדיה?... בהתחלה הייתי נבוכה – מה תפקידי כאן? כיצד אני אמורה לענות על שאלות מורכבות אילו? כעבור רגע גיליתי שהילדים ממשיכים את השיחה ומשתפים בסיפוריהם האישיים ובדרכים בהם הם מתמודדים עם סיטואציות דומות. זה היה מרגש, לראות כיצד המפגש הבלתי צפוי עם הציפור המתה אפשר לילדים לדבר על נושאי טאבו בצורה חופשית ופתוחה.  

סיפור זה ממחיש לא רק את הפוטנציאל הטמון ביכולת הטבע לתמוך בעבודה על נושאי פרידה – את יכולת הנרמול ותחושת השותפותהמתאפשרת במפגש עם מחזוריותו, אלא אף את התהליך שהתרחש אצל המורה, את מעברה מדמות דומיננטית ו"יודעת", כזו המספקת את "חומר הלמידה" על-פי תוכנית ידועה מראש, לדמות שקטה יותר הנמצאת ברקע, כזו המאפשרת את המשחק והמחקר מתוך אמונה בכוחות הילד לצקת לתוכם משמעות ולרכוש מסקנות. נראה כי המרחב שיצרה המורה אפשר לילדים להתחבר למקור הידע הפנימי שלהם ועזר להם לשתף ולצאת מתחושת הבדידות שאפפה את הנושא. הסיפור ממחיש את כוח הקשבתה "הלא יודעת" והנוכחת של המורה אשר אפשרה לילדים לגעת בנושא כאוב בצורה מעצימה ומחברת לכוחות.


גשם...

יחד עם הרחבת מסגרות החינוך המיוחד והכנסת יותר ויותר מרכיבים מתוכו לתוך "המסגרות הרגילות" (למשל כיתות שילוב) נראה היה הגיוני כי תוכניות להכשרת מורים, ומורים לחינוך מיוחד בפרט יכללו יותר ויותר מרכיבים מתחומי החינוך ההתנסותי, הנחיית הקבוצות והטיפול. עם זאת נראה כי ההפרדה הנהוגה בין "טיפול" ל"חינוך" נשמרת במרבית תוכניות ההכשרה ואיתה מיעוט ההתנסות והלמידה של שפות תהליכיות אילו. בהקשר זה נראה כי שיתוף הפעולה שנוצר במסגרת הנחייתם המשותפת של המורה והמטפלת משילוב עם ההתבוננות הרטרוספקטיבית והתהליכית במסגרת מפגשי הליווי (supervision) אפשרו למורים להרחיב את הראייה החינוכית והדידקטית המקובלת לכזו המתמקדת בתהליך האישי והקבוצתי של הילדים. בנוסף, נראה היה כי העבודה מחוץ לכיתה, בסביבה המשתנה פיתחה בקרב המנחים את היכולת להתבונן, "להיות" ולפעול מתוך ה"כאן ועכשיו" לא רק של הילדים המשתתפים בקבוצה אלא גם של הסביבה הטבעית. דוגמא להתפתחות כזאת מוצגת כאן מתוך עבודתן של איילת קאן-לוי ויערה שמשון במסגרת עבודתן בבית הספר "גלים".

איילת: בהתחלה היה לי קשה מאד עם אי-הודאות שהעבודה בטבע יצרה. אני זוכרת כיצד הייתי הולכת לישון בערב שקדם למפגש עם חרדה שירד גשם ושהפעילות שתכננו לא תתאים. כמי שהייתה מורגלת לעבוד על-פי מערכי שיעור שנבנו מראש אי-הידיעה הזאת חיברה אותי לתחושת חוסר ביטחון. לקח לי זמן עד שלמדתי להרפות ולהאמין שנדע להתמודד גם עם שינויים לא מתוכננים וכי עיקר הלמידה צומחת מתוך התהליך עצמו. אני זוכרת מקרה שעזר לי ליצור את השינוי התפיסתי הזה. זה היה בשנתי הראשונה בתוכנית בזמן שעבדתי בכיתה עם ילדים צעירים עם בעיות התנהגות קשות. ירד גשם אבל מכיוון שהילדים רצו מאד לצאת החוצה ומתוך הבנתנו את החשיבות שבשמירת הרצף לא רצינו לבטל את היציאה. לכן, מתוך דרך המבקשת להמשיך לעבוד על גיבוש הקבוצה ולפתח ערוצי תקשורת לא אלימים הצענו לקבוצה לבנות "מטריית ענק" משקיות ניילון ולצאת לטיול בגשם. מרגש היה לראות כיצד הילדים עובדים יחד, שומרים על סדר הליכה כדי לא לדרוך אחד לשני על הרגלים ונמנעים מללכת מכות או לדחוף מישהו לשלולית...

סיפור זה ממחיש את האופן בו התרחבה תפיסתה החינוכית של המורה לכזו המשלבת ראייה התהליכית, כזו התומכת בלמידה חברתית ומפתחת מיומנות תקשורת לא אלימה. הדוגמא מציגה גם את הגמישות שהתפתחה בקרב המורה יחד עם הרחבת יכולתה לוותר על הפעילות שתכננה מראש ולהבנות אותה מתוך ה"כאן ועכשיו" המשותף: מורה-תלמיד-טבע.


צומחים ביחד, מורה וילד

אלמנט נוסף, המתקשר לשתי הדוגמאות הקודמות קשור בפיתוח הביטחון העצמי, הפן היצירתי והביטוי העצמי שהעבודה המשותפת בטבע אפשרה לצוותים שהנחו אותה. תהליך זה מוצג בסיפורה של יפה כנפי שהנחתה ביחד עם אירית רן קבוצת ילדים עם פיגור בבית ספר אילנות שבנהרייה. 

יפה: בדרך כלל אני נוהגת לעבוד עם תוכנית ודרך עבודה ברורה וידועה מראש. כאן, בעבודה במרחב הפתוח התכנון המקורי שלי היה לפעמים חסר ערך. העובדה כי לתוכנית לא היה סילבוס מוגדר מראש או דרישות להיצמד לתוכן מסוים אפשרו לי לתת ביטוי ליצירתיות וליוזמות שלי. בהתחלה הסתכלו עלינו בבית הספר כמוזרות אחר כך פרגנו ועודדו אותנו להמשיך. אולי לאורך שנות עבודתי בבית הספר דיכאתי את היצירתיות שלי. כאן קיבלתי אפשרות לעשות מה שנראה לי נכון בלי לדאוג מה אומרים או חושבים. ייתכן והעובדה כי הינו מחוץ לבית הספר הקלה עלי כמו גם התלהבותם של הילדים.

דוגמא זו משקפת את התהליך המקביל הקסום שיכול להתרחש במרחב המפגש שבין מורה לתלמיד, מטפל ומטופל. הסיפור ממחיש את האופן בו המרחב המשחקי והיצירתי והמפגש הבלתי אמצעי עם הטבע שיצרה המורה עבור תלמידיה פיתח ערוצים מקבילים אצלה. דוגמא זו מצביעה על אפשרויות הצמיחה האישית שעבודה חינוכית קשובה ורגישה יכולה ליצור עבור האדם שמבצע אותה.

 

לקראת סיום:

מאמר זה התמקד בחלק מתהליכי הלמידה המקבילים שהתרחשו בקרב המורים שהנחו את תוכנית "נפגשים בטבע". מתוך המחקר שליווה את התוכנית עולה כי ההזדמנות שקיבלו המורים להנחות באופן יצירתי ותהליכי בטבע אפשרה להם, באופן מקביל לילדים, לפתח את ביטחונם העצמי, היצירתיות שלהם וגמישותם האישית. בנוסף הציג המאמר את האופן בו עבודתם המשותפת של מורה ומטפל, בליווי בהדרכה יכולה לעזור למורה להרחיב את תפיסתו החינוכית הדידקטית ולאפשר מתן ביטוי להבנות תהליכיות רחבות יותר. בהקשר זה, מתוך גישה הרואה את ההשפעה הרבה שיש למורה על עיצוב נפשו של הילד המאמר קורא תיגר על הגבולות הדידקטיים וההתנהגותיים הנהוגים בחלק גדול ממסגרות החינוך וקורא להרחיב את תפקיד המורה גם אל מעבר לגבולות הקוגניציה אל מחוזות הרגש, הדמיון, הגוף, החברה והיצירה. לסיום, אדגיש את המובן מאיליו כי תהליכי הלמידה המקבילים אשר הוצגו במאמר זה בהקשר על עבודה בטבע אפשריים גם בעבודה בתוך הכיתה. יתכן כי מאפייניו הייחודיים של הטבע תמכו בהגמשת הגבולות הפנימיים של המורים ועודדו את התפתחותם של המרכיבים היצירתיים והספונטאניים. עם זאת אני מאמין כי השינוי נוצר בזכות כוח אמונתם ואהבתם של המורים: את הילדים, את עבודתם ושליחותם.

אשמח לשמוע תגובות, ומחשבות ממורים ואנשי חינוך שהמאמר נגע לליבם.

חדשות-ועדכונים

ראה:בכותרת כנסים וימי עיון 

 LET'S PLAY
אימפרוביזציה כמדיום מרכזי בטיפול, הנחייה ופרפורמנס
כינוס בין-תחומי חוויתי
חמישי 7/6/2016 -
שישי  
 8/7/2016
במכללה האקדמית
לחברה ואמנויות, נתניה