english עברית
   
TEXT_SIZE

פותחים דלת“Touching Nature” – Introducing an Innovative

Nature Therapy Approach

 על האפשרות לקיים עבודה טיפולית בטבע

 

רונן ברגר – המרכז לטבע תרפיה, מכללת תל-חי

גון מקלאוד – מרכז טיסיאד ללימודי בריאות ורווחה. אוניברסיטת אברטי-דנדי, סקוטלנד

 ירדן היה נער שחייו התאפיינו בקשיי תקשורת וקשיים חברתיים. מילדותו אובחן כבעל קווים אוטיסטים ולמד בכיתה לחינוך מיוחד בצפון הארץ. מתחילת הטיפול ירדן הבהיר כי אינו חש בנוח בחדר הטיפולים ונהג להוביל את התרפיסט לשיטוטים מחוצה לו. עם הזמן התרחבו טיולים אילו מסביבת בית הספר המוכרת לאזור פחות מוכר אם כי סמוך לו – על גדות נחל הירדן. עם הזמן בחר הנער מקום ספציפי מתחת לעץ ערבה בחלק המוסתר מעוברי אורח. מכיוון שמטרת הטיפול הייתה לעזור לירדן להרחיב את מיומנותיו החברתיות והתקשורתיות התנהלו המפגשים בדרך קונקרטית וטקסית הכללה הכנת מדורה ותה ושתייתו ביחד. עם התקדמות התהליך נראה היה כי ירדן שם תשומת לב מיוחדת למקום ולאופן בו התקיים טקס התה, ויצר סביבו חומה מעגלית אותה בנה מאבנים וענפים שמצא בשטח. בדרך זו, בה ירדן מוודא כי טקס התה יתבצע בדיוק באותו אופן, במרכז המעגל באופן החוזר על עצמו ממפגש למפגש נרקם הקשר והברית הטיפולית בין המטפל לירדן. נקודת מפנה משמעותי התרחשה עם השלמת בניית החומה כאשר ירדן יצר קשר עין רצוף עם המטפל, הרחיב באופן דרסטי את השימוש במילים, היה נכון לספר לו את סיפורו ולקחת חלק אקטיבי יותר בתהליך. מאוחר יותר, עם השתנות העונות וכניסת החורף התקיימו המפגשים בחדר הטיפולים בבית הספר, אז, לאחר מפגשים מורכבים הכוללים מחלוקות וקונפרונטציות ביקש ירדן להוביל את המטפל למקום על גדת הנחל, שעד אז קיבל את השם "בית בטבע". למטפל נראה היה כאילו ירדן מבקש לשוב ולבדוק האם המרחב הפוטנציאלי, הבטוח והקסום שבינינו יחד עם נמצא עדין שם...

 

כיום הולכת וגדלה ההערכה כי לדפוסי החיים שהתפתחו בתקופה המודרנית – הקפיטליסטיים, האינדיבדואליסטיים והטכנולוגיים השפעה מכרעת על מערכת הקשרים ויחסי הגומלין שבין האדם והטבע. לשינוי זה שמתבטא בתופעות כגון ריחוק וניתוק מהטבע השלכות הרות גורל לא רק על עתיד הטבע שסביבנו אלא גם על מאפיינים חברתיים ותרבותיים, על מהות הטבע האנושי. סופרים רבים האירו כי הקרע ההולך וגדל בין האדם לטבע עשוי לגרום למחסור במשאבים בסיסים הנחוצים לבריאות נפשית ופיזית – לבעיות פסיכולוגיות וחולי  

(Kuhn, 2001; Pilisuk and Joy, 2001; Roszak et al, 1995; Roszac, 2001). במספר מאמרים שהתפרסמו לאחרונה, עולה השאלה מה מקום הפסיכותרפיה (לסוגיה השונים) ככלי שיכול לעזור בקידום שינוי חברתי ותודעתי בכלל ובהקשר של מאמר זה, וביחסי אדם – טבע בפרט. ניק טוטון, קורא למטפלים להתיחס ביתר תשומת לב גם "לעצמי האקולוגי" של הקלינט ולבחון איתו לא רק את מערכת יחסיו עם האנשים הקרובים לו אלא גם עם סביבתו הטבעית – הלא אנושית(Totton, 2003).  אולם כיצד גישה כזאת, המתיחסת ברצינות לקשר שבין האדם והטבע יכולה להתרחש בפועל?

לפי דעתינו בתוך הקשר עצמו, שבין האדם והטבע קיים פוטנציאל ריפוי והחלמה שניתן להעזר בו כמקדם החלמה וכתומך "טיפול" (Berger 2003, ברגר 2004). מטרתינו במאמר זה לחקור ולשתף בכמה עקרונות מפתח בהן ניתן להעזר כאשר באים לבצע עבודה מסוג זה.

טקס, קהילה וקשר עם הטבע

אחד מעקרונות המפתח אשר  תומכים בטיפול אשר מתקיים בטבע הוא השימוש המכוון בטקסים. לשם כך חשוב כי נלמד מתקופות בהם חי האדם בשבטים בטבע, בימים בהם היה קשור ותלוי בו לקיומו הפיזי, הרגשי והרוחני. בתקופה זו האדם חי בתפיסה הולסטית כלפי הטבע אשר היתה חלק מגישה קולקטיבית לחיים. על-פי דרך חיים זו הפרט היה חלק ממשפחה, שהייתה חלק משבט, שהיה חלק מהטבע שהיה חלק מהיקום. כל אחד מהאלמנטים היה קשור ותלוי באחר בזמן ששינוי בראשון הדהד והשפיע על האחרים (Eliade, 1959; Meged, 1998; Turner 1986)..

חיי האנשים באותה תקופה אופיינו בתחושה קולקטיבית בסיסית אשר קיבלו ביטוי בטקסים דתיים שונים. בנוסף לתפקידים הפונקציונאליים שהיו לטקסים בשמירה והטמעת חוקי השבט סיפקו אלה תחושת סדר ובטחון כאשר יצרו הרגשת "יחד" ותחושת שליטה אל מול אי-הודאות שבחיים. לטקס היו גם תפקידים חברתיים חשובים כשתמכו בפרט במעברו ממדרג חברתי אחד לאחר וכשעזרו בהתמודדות עם אבדן או החלמה ממחלה או מצוקה. השאמאן, מרפא השבט ומחולל הטקס שאב חלק משמעותי מכוחות הריפוי שלו מכוחות הטבע שסביבו; זאת הן באופן ישיר ע"י שימוש בצמחים, וחלקי בעלי חיים בעלי איכויות מרפאות והן באופן עקיף על ידי חיבור רוחני ומטה-פיזי לכוחות ורוחות הטבע (spirits) (Turner1986 ;Eliade. 1959 ;מגד 1998).  באופן זה, ניתן להתייחס לטקסים כסוג של תרפיה קדומה, ולשאמאן כסוג של מטפל, אולי אבי הדרמה-תרפיסט המודרני (Grainer, 1995; Jones, 1996 ).

השתלמות לפסיכותרפיסטים התקיימה בין חוף ים שטוף רוח, נהר ויער אורנים בסקוטלנד. עם ההגעה לחוף הוזמנה הקבוצה ליצור מעגל ולפנות החוצה תוך שמירת קשר פיזי עם יתר חברי הקבוצה. המשתתפים התבקשו להיות מודעים למה שהם שומעים, רואים ומרגישים. הקבוצה נעה במעגל, מסתובבת ברוטציה איטית עם כיוון השעון, 360 מעלות, מאפשרת לתשומת הלב לנוע בין הנוף הטבעי שמחוץ למעגל לנוף שבפנים, לעינים, לנשימה, למגע. עם ההתקדמות למרחבי טבע אחרים הקבוצה מוזמנת שוב למעגל.

מה קורה בתוך ההתנסות הזאת?

הטקס הפשוט מכיל בתוכו אפשרויות לימוד רבות: האפשרות להיות עם עצמי,עם האחר ועם הטבע בו זמנית, תחושה של מה השתנה ומה נשאר זהה, מודעות למורכבות ופשטות העולם, המוכנות לתמוך, להוביל ולהשתייך.

מפרספקטיבה עכשווית על מושג הטקס עשוי זה להראות מרוחק וחסר רלוונטיות, אולם האם יתכן כי כאנשים מודרניים החיים בחברה אינדיבידואליסטית וחילונית אנו מתמודדים עם אותם נושאים אוניברסאליים בסיסיים שאבותינו התמודדו עימם?: הפחד מבדידות ומהבלתי או נשלט. אילו הם נושאים ראשוניים אשר יכולים לזמן רגשות קשות ותופעות פיזיות אשר מהווים חלק ניכר מהסיבות בגללם אנשים פונים לטיפול. בגישות טיפוליות הנעזרות בטבע לקיום התהליך חשוב להכיר בטקס כיוצר מסגרת המאפשרת לקלינט לחקור בבטחון את מערך יחסיו עם עצמו, המטפל והעולם שסביבם. באופן דומה לחברה השבטית יכולים טקסים טיפוליים לעזור בפיתוח מודעות להשתנות הדברים ולעזור בתהליכי טרנספורמציה ומעבר כגון סיום לימודים, חתונה, ההפיכה להורה, ומעברים מעבר מעבודה אחת לשניה.

 

הטבע כמשאב התומך בחיבור לגוף, לרגש ולרוח (spirit)

גישת הטיפול האתגרי (Adventure Therapy) וגישות חינוכיות שונות (Outdoors learning & Outdoors Education) משתמשות בטבע כדי לחשוף את הקלינט לרמה מבוקרת של סיכון פיזי ואתגר, לדוגמא חתירה בקיאק בנהר סוער או במסע הישרדות במדבר. במהלך תרגיל קונפרנטטיבי זה עם הטבע יכול הקלינט לפגוש את פחדיו, את דפוסי התמודדותו, להתחבר לכוחותיו ולפתח מנגנוני התמודדות נוספים, יעילים יותר (Beringer and Martin, 2003; Gillis and Ringer 1999).

בזמן שגישות עבודה אלו מתייחסות לטבע בעיקר במרחב (setting) המאפשר התמודדויות מסוג מאתגר זה קימות דרכים נוספות, "רכות" יותר לקיים עבודה טיפולית בטבע:

רן, רופא מצליח בשנות הארבעים הגיע לטיפול בעקבות קשיים בהתמודדות עם הלחץ המצטבר שבעבודתו ובחיי משפחתו. במפגש הראשון סיפר כי סובל מכאבי בטן חזקים שהטיפול התרופתי שקיבל ממאן לעזור בפתרונם וכי הוא מודע לאפשרות כי מקורם במרכיב רגשי. במפגשים הראשונים תיאר רן את ביטנו כספוג חם ורטוב שלא נעים לגעת או להיות בו. הוא סיפר כי היה בטיפול פסיכולוגי בעבר אבל הרגיש כי הדיבור על המקום רק מכאיב לו יותר ולכן הפסיק אותו. כשהמטפל הציע לרן לנסות ולעבוד בטבע הוא שמח והסכים לנסות. המפגשים הבאים התקיימו ליד הנחל באזור חולי בשעות אחר הצהרים המאוחרות. העבודה התחילה במקום בו החול היה יבש כשרן משחק בו – חופר, קובר ומגלה את ידיו. בהמשך, התקיימה העבודה בחול הרטוב במקום בו המים פוגשים את החול. בראשית התהליך נראה היה כי רן נגעל מהמגע בחול הרטוב, בהמשך, יחד עם השתנות העונות, התחממות החול וירידת מפלס המים בנהר, למד רן ליהנות מהמשחק והמגע בחול ואף הביא את התלהבותו מיופיו של המקום. במקביל החל לדבר על משמעותו של המקום הרטוב והחם שבבטנו, על הקשר בין הכאב לזיכרונות ילדות ואלמנטים ביחסיו עם אשתו. נראה היה כי השילוב של עבודה המשחקית והבלתי מילולית יחד עם המגע בטבע והשהות בו אפשר לרן לבוא במגע, להתבונן ולהתיידד עם חלקים שקודם נמנע מהם.

בדוגמא זו השתמש המטפל בדימוי מילולי של המטופל ויצר סביבה דרך עבודה מורחבת בטבע. כקתרזיס לתהליך בחר המטפל לקיים את העבודה במקום וזמן מסוימים ובגישת עבודה יצירתית וגופנית. נראה כי בטבע מתקיים תמיד אלמנט מסויים שיכול לעורר רגשות חזקים. אלמנטים אילו יכולים להשתנות בין אדם לאדם, לרן היה זה החול הרח והחם לאדם אחר יכולים אילו להיות מפגש עם חיה, מזג-אוויר, טיפוס על עץ או אפילו ריח. באופן זה מאפשרת העבודה בטבע לעבוד בכאן ועכשיו עם תחושות ורגשות שמתעוררים מעצם המפגש המוחשי שמתקיים בין האדם והטבע.

הטבע כשותף ביצירת סיפור

בדרמה-תרפיה נתפסת בימת התיאטרון "כמרחב מקודש" (Pendzik 1994), מרחב מרוחק ונפרד מחיי היומיום אשר מזמין את המטופל להיכנס לתוך "המרחב הפנטסטי" ולהתנסות בגילום סיטואציות מחייו במרחב מרוחק ומוגן. הזדמנות זו מאפשרת למטופל להרחיב את רפרטואר התפקידים בחייו ולקבל פרספקטיבה ומשמעות נוספים לדרכים בהם מתמודד על אלמנטים מורכבים בחייו (Jennings 1998; Lanndy 1996). באופן דומה ניתן להתייחס לטבע השונה ומרוחק איכותית מסביבת חייהם העירונית של מרבית האנשים כמרחב מקודש: חי, דינאמי ועצמאי המזמן דרכי עבודה יצירתיות שאינן רק ורבאליות. גישת עבודה כזאת יכולה להתייחס לטבע כשותף בתהליך המשפיע על האינטראקציות והתהליכים המתקיימים בו ולוקח חלק בעיצובם באופנים שונים. ככזה יכולים אלמנטים כגון משב רוח, גשם בלתי צפוי, או מפגש בחיית-בר לזמן התמודדות רגשית מסוימת, זכרון או תחושה אשר עשויים להשפיע על התהליך בדרכים לא צפויות ולפתוח כיווני עבודה נוספים. באופן זה העבודה בטבע מפתחת גמישות ותורמת להרחבת מנגנוני ההתמודדות אשר עשויים לתמוך לא רק בהתמודדותו עם הנושא או הקונפליקט בגללם הגיע לטיפול אלא אף בשיפור איכות חיים ורמת בתפקודו הכלליים.

לינדה, אישה בת ארבעים השתתפה בקבוצת טבע-תרפיה בת שלשה ימים בבניאס. המפגש הראשון, שהתקיים במבנה לא רחוק מהנחל נפתח כשהמשתתפים הוזמנו ליצור ולספר סיפור דמיוני המשקף את הנושאים, הצרכים והציפיות האישיות שלהם מהסדנה. לינדה סיפרה סיפור על כוכב ים החי במעמקי הים אשר לו חבר נשמה המלווה אותו בשמיים. בשלב זה לינדה לא שיתפה את הקבוצה ואת התרפיסט בסיפור השכול שליווה אותה בשבועיים שקדמו לסדנה. יומה השני של הסדנה נפתח בהליכה מדיטיבית שקטה במורד הנהר. כשהגיע הקבוצה לגשר צר התבקשו החברים למצוא בסביבה אלמנט מוחשי שמסמל רגש או מחשבה אשר הם רוצים להיפרד ממנו, לספר עליו משהו, לתת לו שם ולהשליכו לנהר. בשלב זה, אשר עורר רגשות חזקים בקרב רוב המשתתפים סיפרה לינדה לקבוצה את סיפור יגונה וביקשה להיפרד מחלקים ממנו. בהמשך ליד חלק שקט של הנחל הוזמנו המשתתפים ליצור מיצג, כפסל, דרמה או תנועה המייצג את הסיפור שסיפרו ביום הקודם. לינדה אספה פרחים צבעוניים והנחיה אותם על שתי אבנים בשולי הנחל נותנת לפסל שיצרה את השם "זוג". למוחרת, כשהגיע הקבוצה לאותו מרחב הופתעה לינדה לגלות כי הפרחים החיים שהנחיה שם קודם קמלו ואיבדו את שמחתם. שינוי זה, שנוצר על-ידי "הטבע" איפשר ללינדה להתחבר לרגשותיה ולהרהר במצבה המשפחתי בהווה. הזדמנות זו עזרה לה להבין כי אולי היא מתאבלת גם על יחסיה עם בן זוגה אשר איבדו אלמנטים חשובים ושניתן לנסות ולהחיותם מחדש. בשובה לפסל ביום השלישי התרחבה נקודת מבטה עוד יותר כאשר שמה לב למים הזכים והנקיים אשר זורמים ללא הפסקה מסביב לפסלה – משנים באופן מתמיד את צבעם וצורתם. אבחנה פשוטה זו שהתבצעה בזמן של אבל, עזרה ללינדה להתחבר לתחושת המשכיות ומחזוריות, תחושות אשר חיזקו אותה, נתנו לה תקווה ואפשרו לה לשוב הביתה בתחושה "קלה יותר" לוקחת איתה מים נקיים וזורמים.

במקרה זה הונחתה העבודה על-פי העיקרון כי כל אדם חי את חייו דרך סיפור חיים – נרטיב אותו מספר לעצמו ולאנשים החיים סביבו (McLeod, 1997). נרטיב זה משקף את רצונותיו, רגשותיו וחלומותיו  ומתווה, באופן מודע ולא מודע את הדרך בו בונה ומעצב את חייו.  בטיפול קלאסי המתקיים באמצעים ורבאליים מובע הסיפור במילים ובאופן עקיף במעשים (acting out  או enactment), בטיפול המתקיים בטבע מתווספים אובייקטים ההשלכתיים נוספים בעלי חיות ועצמאות (בעלי חיים וצמחים, נוף, מזג אוויר, אלמנטים דוממים...) אשר מרחיבים את המרחב ההשלכתי של המטופל ופותחים דלת לסיפור סיפורים אישיים. חלק ממשאבים אלו: מים, אדמה, רוח, חיות-בר, שלכת ועוד, טומנים בחובם משמעויות סימבוליות בעלות כוח רב השעונות על זיכרון קולקטיבי קדום (Abrams, 1996) שיתכן והאדם לא היה אפילו מודע אליהם. יתרה מזאת השתנותו המתמדת של הטבע מזמינה את המטופל (והמטפל) להתבונן בסיפור מחדש בכל פעם, לגלות בו צדדים חדשים ולהרחיב בכך את נרטיב חייו. טכניקת הסיפור בשישה חלקים שפותחה על-ידי להד (1992) מספקת מסגרת רבת ערך להבנת תהליך יצירת הסיפור בטבע. בטכניקה זו מאפשר להד למטופל להרכיב מסע נרטיבי אשר במהלכו גיבור הסיפור פוגש קשיים, מתמודד ומתגבר עליהם עד להתרת הסיפור בהמצאת סיום הולם או, לחלופין בהשארתו עם סיום פתוח. כל עבודה בטבע מכילה אלמנט של התכוננות בבית (או בחדר הטיפולים), יציאה לטבע ושהות בו, התכוננות לשיבה הביתה וחזרה, בכל תומכת העבודה בטבע ביצירת מסגרת מוחשית ליצירת סיפור מסע הטומנת בחובה תהליך טרנספורמטיבי של גילוי והתרת קונפליקט יחד עם הרחבת והגמשת דפוסי התמודדות.

 

בניית בית בטבע

אחד הקונספטים החזקים של הטבע תרפיה טמון ברעיון של בניית בית בטבע (מרחב בטוח). בסיפורו של ירדן, שפתח את המאמר בניית הבית היוותה אלמנט משמעותי בתהליך הטיפול. תכונן, בניית ואחזקת "הבית בטבע" משמעותית במידה שאינה פחותה מעצם יצירת המרחב המקודש – הפוטנציאלי, המכיל ומקיים את הטיפול עצמו.  הגישה פותחת בפני המטפל את האפשרות לעבוד עם המטופל ועם הטבע וליצור ביחד את מרחב המפגש הייחודי להם. הפעילות מעלה מגוון אפשרויות התיחסות כשמזמנת מפגש עם נושאים כגון: באיזה מקום ספציפי בחר המטופל לבנות את הבית, מאיזה חומרים בנוי ומה גבולותיו, האם הוא קבוע או נייד, מה נכנס לתוכו ומה נשאר בחוץ... קיום "הבית בטבע" מזמן רפלקסיה על ביתו האמיתי של המטופל – הבית בו גדל כילד או במקרה של עבודה עם מבוגר – הבית בו חי כיום, או ברמה עמוקה יותר את תפיסתו העצמית של האדם ככזה היוצר, בונה ומתחזק את ביתו שלו – עצמו. 

 

שילוב הטבע בעבודה טיפולית המתקיימת בחדר

גבולותיו של מאמר זה אינן מאפשרות להרחיב עת היריעה על אספקטים חשובים אחרים שיכולים להתקיים בעבודה בטבע. מרכבים כגון רוחניות, אינטואיציה ותהליכים מטה-פיזיים אשר מתעוררים במפגש עם הטבע ומקבלים בעזרתו מרחב לביטוי וחקירה. בכל הדוגמאות שהובאו במאמר התקיימה העבודה מחוץ לחדר – בטבע. בנוסף לדרך זו, הנעזרת בטבע באופן ישיר ופועלת מתוך קשר ודיאלוג בלתי אמצעי עימו קימות דרכים בהן ניתן "להביא" חלקים מהטבע לתוך החדר, לדוגמא להכניס לחדר חפצים כגון אבנים ועצים ולאפשר למטופלים לעבוד עימם. דרך אחרת תהיה להזמין את המטופל לדבר על יחסיו עם הטבע ולהציע לו "שיעורי בית" הכוללים פעילויות של עשייה או הוויה בטבע (Burns 1998, Berger 2004,) .

קיום עבודה טיפולית בטבע מעלה מספר שאלות בסיסיות הנוגעות להגדרות הקלאסיות של הפסיכותרפיה: הטבע מיצג מרחב פתוח, חסר גבולות לכאורה, שאינו בבעלות המטפל או המטופל. מרחב אשר התקיים לפניהם וימשיך להתקיים אחרי לכתם. העבודה בטבע מעלה גם סימני שאלה ביחס למגבלותיו של דרכי הטיפול המילוליות והקוגנטיביות אשר עשויות להחמיץ או אפילו להתעלם מאלמנטים חשוביםהטמונים בגופי ידע גופניים, רוחניים ויצירתיים. העבודה בטבע מזמינה את המטפל להתבונן במטופל כחלק ממקרוקוסמוס שלם אשר נמצא בקשר לא רק עם "העצמי" (self) ועם דמויות אנושיות קרובות אלא גם עם העולם שסביבו – התרבות, בעלי-חיים וצמחים, היסטוריה ונוף. באופן זה הטבע תרפיה יכולה לספק למטפל כלי לשינוע תהליכי מודעות רחבים הקשורים בתודעה החברתית והסביבתיית הכוללת. תפיסה זו מאפשרת ל"טיפול" לנוע מתפיסה השמה את "העצמי" והאידיבדואלי במרכז לכזו המבקשת לפעול מתוך תפיסה חברתית רחבה יותר.

 

התפתחות גישת הטבע תרפיה

נכון לזמן כתיבת שורות אילו מתקיים בעולם מאט מאד מחקר הבוחן את האפשרויות הטמונות בטבע ובקשר עימו כתמיכה לקידום תהליכי טיפול והחלמה. אנו, כותבי מאמר זה, מובילים מחקר בין-לאומי הבוחן את יעילות הטיפול בטבע עם מגוון אוכלוסיות ובמערכים (settings) שונים. המחקר מתבסס על תוכנית "נפגשים בטבע" המוצאת לפועל במסגרות החינוך המיוחד במשרד החינוך ועל קבוצות מגוונות הפועלות דרך המרכז לטבע תרפיה. בנוסף הכותב הראשון של מאמר זה מפתח תוכניות לימוד אקדמיות ייחודיות המוצאות לפועל במכללת תל-חי ומהשנה הבאה גם באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת דנדי, סקוטלנד. בבסיס הגישה, שנקראת טבע-תרפיה מונחת הנחת היסוד כי בטבע מתקיימים, בנוסף למשאבים המחצבים אלמנטים נוספים, אישיים, שיכולים לתמוך בתהליכי גדילה והתפתחות נפשית, רוחנית ופיזית וכי הדיאלוג והקשר עם הטבע תומכים בשיפור איכות החיים ובתהליכי החלמה וריפוי. תקוותינו היא כי עם התקדמות הפרקטיקה בשטח יתפתחו גישות עבודה נוספות ויתקדם המחקר, דברים שיתמכו ויובילו לבניית מסגרת תיאורטית ויישומית רחבה יותר.

לקריאה נוספת: מאמרים, כנסים, תוכניות טיפוליות ומסלולי לימוד: : www.naturetherapy.org

References

 

 

Abram, D (1996). The spell of the sensuous. Vintage Books. USA

Berger, R (2003) In the footsteps of nature. Horizons, 22, 27-32

Berger, R (2004) Therapeutic aspects of Nature Therapy. Therapy through the Arts – the Journal of the Israeli Association of Creative and Expressive Therapies: 3: 60-69

Beringer, A and Martin, P. (2003) On adventure therapy and the natural worlds: Respecting nature’s healing. Journal of Adventure Education and Outdoors Learning, 3: 29-40.

Burns, G.A. (1998) Nature-guided Therapy: Brief Intervention Strategies for Health and Well-Being. London: Taylor and Francis.

Clarification of Terms Used in the Article

The falcon is a wild animal and as such it is forbidden by law to imprison it in a cage or structure of any kind; it is also prohibited to use it in exhibitions of any kind. The program “To Fly” was implemented by “Aytam”, the Israeli Association for the Protection of Predatory Birds in cooperation with and the supervision of the Parks Authority. This is the only agency in Israel which has the legal right to grant permits for holding wild animals in captivity. The falcons tended in the program were brought to the school after receiving treatment at the field hospital for birds at the Safari Park in Ramat-Gan, in an effort to complete their recuperation and their restoration to nature.

 The examples detailed in this article took place within the following framework (as per their mention in the article

<!--[if !supportLists]--> 1.Special Education Class, Emek School Ahula, (1998-1999).<!--[endif]-->

<!--[if !supportLists]-->1.Nature Therapy Center (2003).<!--[endif]-->

<!--[if !supportLists]-->1.Renanim School of Special Education, Kiriat Shmona, under the auspices of “Aytam”, Israeli Association for the Protection of Predatory Birds in Israel (2002).<!--[endif]-->

 

The Nature Therapy Centre

The Nature Therapy Centre was established to investigate, promote and develop theories, models and programs that revolve around the dialogue and growth-promoting connection between man and nature. The centre functions on the level of the individual, the community and the environment and collaborates with leading agencies in Israel and worldwide. The approach is being developed at the academic level in the doctoral dissertation of Ronen Berger, its creator and developer. It is implemented in various educational frameworks through the “Encounters in Nature” programs. The program is implemented jointly by the Centre for Nature Therapy and “Aytam” with the cooperation of the Ministry for Environmental Affairs; the Department of Education, division of Special Education, Northern Region and the Parks and Nature Authority. In addition to this therapeutic/educational program, other programs are run in conjunction with “Natal” with a unique focus on work with the victims of terror; therapeutic programs for families and for the elderly, in conjunction with “Meitav”. The Nature Therapy Center also holds seminars and workshops for a public audience, in Israel and in Europe. For further details: www.naturetherapy.org

About the author:

Ronen Berger, director of the Nature Therapy Center, is currently writing his doctoral dissertation for the University of Dundee, Abertay, Scotland. He is a Drama Therapist, Ecologist and Shiatsu practitioner, a dancer and teacher of Contact Improvisation.

 

Bibliography

Eliade, M. (1959) The sacred and the profane. New York: Harcourt Brace    

Jovanovich

Gillis, H. L. and Ringer, M. (1999). Adventure as therapy. In J.C Miles and 

S. Priest (eds.) Adventure Programming. State College, PA: Venture Publishing

Jennings, S. (1998a). Introduction to Dramatherapy. London: Jessica Kingsley. Are you sure this is the right year?

 

Kuhn, J.L. (2001) Toward an ecological humanistic psychology. Journal of Humanistic Psychology, 41: 9-24.

Lahad, M. (1992) Story-making in assessment method for coping with stress: six-piece story-making and BASIC Ph. In S. Jennings (ed.) Dramatherapy: Theory and Practice 2. London: Routledge.

Lanndy. R.J (1996). Essays in Drama Therapy. London: Jessica Kingsley.

McLeod, J. (1997) Narrative and psychotherapy. London: Sage.

Meged, N. (1998) Gates of Hope and Gates of Terror. Tel Aviv: Modan Publications. (Hebrew)

Pendzik, S. (1994) The theatre stage and the sacred space. The Arts in   

Psychotherapy, 21: 25-29.

Pilisuk, M. and Joy, M. (2001) Humanistic psychology and ecology. In Schnedier, K.J., Bugental, J.F.T. and Pierson, J.F. (eds) The Handbook of Humanistic Psychology. Thousand Oaks, CA: Sage.

Roszak, T. (2001). The Voice of the Earth. Grand Rapids: Phanes Press

Roszak, T., Gomes, M. E., Kanner, A.D. (1995). Ecopsychology: restoring the mind, healing the earth. San Francisco, CA: Sierra Club Books.

Totton, N. (2003) The ecological self: introducing ecopsychology. Counselling and

Psychotherapy Journal. 14: 14-17.

Turner,V. (1986) The Anthropology of Experience.  Evanston, ILL: Illinois   

University Press.

 

 

חדשות-ועדכונים

ראה:בכותרת כנסים וימי עיון 

 LET'S PLAY
אימפרוביזציה כמדיום מרכזי בטיפול, הנחייה ופרפורמנס
כינוס בין-תחומי חוויתי
חמישי 7/6/2016 -
שישי  
 8/7/2016
במכללה האקדמית
לחברה ואמנויות, נתניה